Page 1
Standard

עוד רגע שנה בברלין

כבר מרץ, והאביב מורגש לגמרי. רוב הזמן פשוט מרגישים שהחורף נגמר, כי כבר לא קר כל כך, ומעיל החורף הגדול והמגפיים המרופדות כבר לא באמת נחוצים – הטמפרטורות כבר עולות לסביבות ה-10°, וכשהשמש מפציעה הכל מקסים ונעים (ובשבת היו 15 מעלות! זה היה מדהים). מישהי אמרה לי פה ש“בברלין מרגישים את העולם מסתובב”, וזה משפט מדוייק כל כך בעיני. קודם כל בגלל עונות השנה, כבר שכחתי כמה ברורות הן יכולות להיות. על מה אני מדברת, כבר שכחתי שיש עונות! וגם בגלל שיש פה עולם גדול ורבגוני ואינסופי ונפלא.

more
Standard

אני | הוא

אני: “איזה יופי המערבולות שנוצרות כששופכים את הסוכר לתוך הקפה עם החלב!”

הוא: “זה כי השמן מתערבב עם המים ו….”

אני: “כן, לא אכפת לי. אני פשוט נהנית להסתכל על זה”

“וזה מהות ההבדל ביננו”

*נקרעים מצחוק

more
more
Standard

דברים

* פוסט שהתחלתי לכתוב לפני חודש, בערך.
הקצב שלי עדיין לא הסתנכרן לגמרי עם הקצב של החיים שלי בעיר הזו, שהימים בה ארוכים כל כך בעונה הזו, ועד 10 בלילה עדיין יש אור, עם המרחקים העצומים שמשמעותם שלכל פגישה (כמעט) צריך לקחת בחשבון 40 דקות נסיעה לכל כיוון (לפחות), ועם החיים שלי, שרק מתחילים פה – חברים ותיקים וחברים חדשים, לימודים, רדיו, דירה שצריך להתחיל לחפש. ואוכל! כל כך הרבה אוכל פה, בכל מקום, נגיש ומפתה וזול, ובבית יש לי מקרר קטנטן של דירת נופש, שאי אפשר לאכסן בו יותר מקומץ ירקות בבת אחת – ועכשיו אני משתדלת לשוב להרגלי התזונה שלי מהארץ, שכללו בעיקר ירקות, דגנים וקטניות. לבשל כמו שצריך, ולהשתדל לאכול יותר בבית ולא בחוץ (וזה לא פשוט, הרבה פעמים, כשהימים מתארכים כל כך).

more
Standard

אחת ששומעת #227 | 19/5/2016 | מנטרה

PLAY >> להאזנה לתוכנית

תוכנית ראשונה מברלין הרחוקה (הוקלטה מראש, אבל שששש, אל תגלו לאף אחד). מה שחשוב זה שקיבלתי ויזה לשנתיים, ושמצאתי פה אולפן רדיו שבו אוכל להקליט את התוכנית בכל שבוע, ושהחיים מתחילים מ-ע-כ-שיו!
להתחיל קורס גרמנית אינטנסיבי, למצוא דירה, לפגוש אנשים, למצוא עבודה. חיים חדשים.

more
Standard

חומה ועיר סביב לה

מאז שאני פה, פיתחתי אובססיה קלה לגבי החומה. חומת ברלין המפורסמת.
זאת אומרת, באופן כללי אני מרגישה צורך עז ללמוד את ההיסטוריה של המקום הזה, ולהבין קצת יותר מה עבר על האנשים שחיים פה, להבין קצת יותר איפה אני נמצאת. אבל החומה, החומה מסקרנת אותי במיוחד. ההפרדה המוחשית הזאת בין מזרח למערב, בין העיר שחולקה לשניים, הסמל שנופץ עם השחרור.
כשמסתובבים בעיר אפשר ללמוד להבחין אם אנחנו נמצאים בחלק שהיה מזרח או בחלק שהיה מערב, ולא רק בגלל האיש ברמזור. סגנון הבנייה, האם האנשים יודעים אנגלית או לא (הבחור החמוד שהתקין פה וילונות, למשל, נולד בוודאות בצד המזרחי, כי מילה אנגלית הוא לא יודע), כמה מהגרים חיים בשכונה, וכו’. יום אחד, כשחזרתי הביתה בפעם הראשונה עם ה-S1, פתאום ראיתי פיסת חומה, מעין אנדרטה קטנה, ממש ליד תחנת הרכבת, כמה בלוקים מהבית שלי.

more
Standard

הנה אני פה

(כל יום מחדש עוצרת רגע לחשוב איזה יום היום בעצם)

אז הנה אני פה.
היום השביעי שלי בברלין, ועד כה די התרחקתי מהמחשב – לא יכולה לקרוא עיתונים מהארץ, לא יכולה אפילו לעבור על פיד הפייסבוק שלי. קצת וואטסאפים, פייסבוק רק להודעות מחברים, ואימייל. והכל בקטנה.
מתרגלת לדירה החדשה – קטנה מאד אבל מתוקה ונוחה, בשכונה שטובה לי, עם בעל בית איטלקי חמוד וחתיך שלומד עברית כבר שנתיים, ומפנטז על לומר את קללת הנחש יום אחד, ברגע המדויק לאדם המדויק.

more
Standard

לאט לאט.

לאט לאט להתחלתי למכור את הדברים שלי.
כי אני עוזבת, עוברת לברלין, ואין לי מושג מה יילד יום, ואיפה אהיה עוד שנה מעכשיו.
אם כשכל המחשבות על המעבר לברלין התחילו היה לי ברור שכל הבית שלי בא איתי, הרי שלאט לאט המחשבות האלה השתנו. הייתי נעמדת בקצה הבית, נשענת על דלפק המטבח, ובוחנת את כל הבית מצד לצד. על מה אני יכולה לוותר? לא יכולה לוותר על כלום! הרי אספתי את כל החפצים שלי במשך שנים, ויש לי חיבה עזה כל כך לדברים יפים, ואני אוהבת את הבית שלי בכל נפשי ובכל מאודי, וקשורה לכל חפץ וחפץ.
ביררתי על משלוחים ומכולות והמחירים נראו לי הגיוניים מאד, והיה לי ברור שזה מה שאעשה.

more