Search Results
Standard

אחת ששומעת #205 | 26/11/15 | חורף אינדיאני

By • On • In אחת ששומעת, מוזיקה • 1 min read

ימים מוזרים, מתעתעים​. סוף נובמבר שמרגיש כמו תחילת הקיץ (רק חשוך), שגרה ועבודה טובות, אבל חדשות רעות רעות. זה מבלבל לי את הרגשות, ומבלבל לי את המוזיקה שאני מאזינה לה. ובכל זאת, זה מה שמחזיר אותי לאיזון – המוזיקה.

** מכירים את שלי? יש שם טקסטים יפים יפים, מוזיקה וזכרונות. 

~~~~
רשימת השידור: 

  1. Lonely Drifter Karen – A Roof Somewhere (2:30) (Fall Of Spring, 2010)
  2. Pentangle – Light flight (3:15) (Basket Of Light, 1969)
  3. Erik Truffaz 4tet – Let Me Go! (Feat. Sophie Hunger) (3:11) (In Between, 2010)
  4. Mick Harvey – 69 Erotic Year (3:25) (Intoxicated Man, 2014)
  5. Orange can – Mornin’ Son (4:00) (Home Burns, 2001)
  6. TREE – Travel Light (3:36) (TWO, 2015)
  7. Aphrodite’s Child – Loud, Loud, Loud (2:43) (666, 1972)
  8. Matthew E. White – Brazos (9:52) (Big Inner, 2012)
  9. Dimoné – Un homme libre (3:32) (Bien Hommé, Mal Femmé, 2014)
  10. Manfred Mann’s Earth Band – Solar Fire (5:15) (Solar Fire, 1973)
  11. Clutchy Hopkins Meets Lord Kenjamin – Lord Kenji (3:08) (Music Is My Medicine, 2009)
  12. Sebastien Tellier – Black Douleur (2:32) (Sessions, 2006)
  13. Jane Weaver – Mission Desire (5:22) (The Silver Globe, 2014)
    Singer, songwriter and guitarist from Liverpool, England
  14. Juana Molina – Eras (4:24) (Wed 21, 2013)
  15. D’aqui Dub – Si siam vists la facha (6:04) (Impermanencia, 2014)
    הרכב ממרסיי, צרפת – מוזיקאים ממרסיי ובוסניה
  16. Vula Viel – Yes Yaa Yaa (6:05) (Good is Good, 2015)
  17. Tony Allen – Na Bangui (feat. Sandra Nkake) (5:04) (Film of Life, 2014)
  18. The Naturals – mother for you (4:54) (On The Way To The Laughing Light Of Plenty, 2015)
  19. Cortex – Images (4:35) (Pourquoi, 1978)
  20. Willie Dunn (Featuring Jerry Saddleback) – Peruvian Dream (Part 2) (5:33) (Native North America vol.1: Aboriginal Folk, Rock & Country 1966-1985, 2014)
  21. African Head Charge – Blessed Work (4:15) (Vision of a Psychedelic Africa, 2005)
  22. The Heptones – Do Good To Each And Everyone (2:53) (VA – Jamaica Funk – Original Jamaican Funk and Soul 45s)
  23. Vulfpeck – Welcome to Vulf Records (2:43) (Thrill of the Arts, 2015)
  24. Rising Appalachia – Mississippi Song (2:34) (Filthy Dirty South, 2012)
  25. This Is The Kit – Spores All Settling (Bashed Out, 2015)
  26. Alexi Murdoch – All My Days (4:59) (Time Without Consequence, 2006)
  27. Adam Ben Ezra – Openland (4:55) (Can’t Stop Running, 2015)

 

מה שהשיר הזה עושה לי.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אחת ששומעת – גם בפייסבוק!
אחת ששומעת – כל יום חמישי, 12:00-14:00, רדיו מהות החיים
לינק ישיר לעמוד שלי, להאזנה און-דימנד:

להאזנה בשידור חי: live.eol.co.il
בטלויזיה: HOT – ערוץ 87 | YES – ערוץ 71
אפליקציה לסמרטפון: Eol Radio (אנדרואיד/אייפון) או באפליקציית Tunein
~~~~~~~~~~~~~~~~~~

 

more
Standard

~ האלפרדים של אלפרד כהן ~ פוסט אורח

By • On • In כותבים על מוזיקה, מוזיקה, פרוייקט ילדות • 1 min read

עוד לפני האלפרד שכולם מכירים אותו כאלפרד, היו כמה וכמה מינים של אלפרדים.
לא נחרוג מהסדר הטוב ונתחיל מההתחלה: אלפרד הראשון התפתח לראשונה בשכונה צפונית בבאר שבע, שכונה ד’, לפני 34 שנים וחצי. השנה 1981 ליתר דיוק. כור מחצבתו של האלפרד הקדום ביותר היה חדר השינה של הדודים שלו; משה, לוציאן (ניסים) ושמואל. שלושתם ישנו יחד באותו החדר, כך היה אז נהוג. שלושתם נהגו להקשיב יום יום, אחרי שחזרו מעבודתם, למוזיקה מרשת ג’ וגלי צה”ל, תקליטים וקלטות שקנו בתחנה המרכזית בבאר שבע, אזור דרומי יותר, שהשפיע על התהליך האבולציוני שעברו המינים השונים של אלפרד.

האלפרד הראשון מאד אהב מוזיקה ישראלית והיה מזמזם אותה בשטחים בהם התהלך: גן הילדים, סלון סבתו וסלון בית הוריו. השיר הראשון שאהב היה של דורון מזר – אני חוזר הביתה. המין הראשון של האלפרד אופיין בעיקר בחזרה בלתי נשלטת, בלתי פוסקת על השירים שאהב. כך היה עם “אני חוזר הביתה”, אותו שר, כך מראים ממצאים ארכיאולוגים כמו קלטות של רשמקול, כ-59 פעם ביום. ההשערות מדברות כי מדובר ביום חלש, וכי הוא שר את אותו השיר קרוב למאה פעם ביום.

 

האלפרד הרפטטיבי-אובססיבי התפתח עם השנים למין מתקדם יותר: אלפרד “הנובר בארונות”. אנחנו עדיין באותה ארץ רחוקה – חדר הדודים, האחים של אבא שלו. עדיין לא בשל לצאת משם ועם זאת בשל לגלות עולמות חדשים בתוך ארבע קירות. בימי החופש יצא אלפרד הנובר לחטט בארונות ולגלות תקליטים. כיוון שאלפרד הנובר עדין לא ידע קרוא וכתוב, הוא דמיין כיצד המוזיקה הייתה נשמעת. המינים הנוספים בסביבתו זיהו את הצורך שלו לגלות ולימדו אותו להשתמש בפטיפון, וכך נחשף האלפרד מהמין הנובר לרקדן האוטומטי של צביקה פיק. מעט נשאר מהאלפרד הרפטטיבי, אבל נוצרה תשוקה לגלות עוד ועוד כמה שיותר. ממצאים ארכיאולוגים מגלים סידורי קלטות לפני שנים ולפי ז’אנרים אשר סייעו לאלפרד הנובר לגלות את המוזיקה שאהב.

 

המין השלישי של האלפרד הוא האלפרד המדקלם-מחקה. אלפרד מגלה יותר ויותר את השפה ומתחיל לחקות שפות של זמרים, זמרות ולהקות שגילה. השפה ביטאה עבורו את ההתלהבות ממוזיקה והרצון העז להדמות למוזיקאים למינהם. זהו מין מפותח יותר, יודע לנגן בפטיפון כמה וכמה פעמים ולמצוא מוזיקה בכוחות עצמו. עם זאת עדין לא יצא מאותו החדר. השיר ששר בקולי קולות תוך כדי ליווי היה זה של דפש מוד. הוא לא הבין מילה מהשירים אבל שר אותם בחשיבות וברצינות. חוקרים טוענים שזהו השלב הטרגי ביותר מהמינים של אלפרד. זה השלב היחיד שלא התפתח לכדי מין אחר דומה לאלפרד, הוא מעולם לא יהיה זמר או מוזיקאי, אלא רק חקיין בינוני עד טוב. עם הטרגיות הזאת ימשיך האלפרד להתפתח והיא תלווה אותו עד לאלפרד של ימינו. לימים הוא יאמץ את התובנות של הוגה הדעות רולאן בארת שהבחין בין שני סוגים של מוזיקאים, האחד המקשיב והשני היוצר.

 

האבולציה מלמדת אותנו שתכונות רבות של יצורים ממינים קדומים נשארים. כך גם היה עם האלפרד. המין הרביעי בהתפתחות השתמש בתכונות ממינים שונים, אבל הפעם הוא היה עצמאי לחלוטין. היה לו חדר משלו, אוטונומיה, ולכן נקרא “העצמאי”. הוא בוחר לבדו את המוזיקה שישמע, שיאהב ושתשפיע עליו לדורי דורות. לאוטונומיה הזאת זולגות מידי פעם מנגינות מסלון הוריו – זוהר ארגוב בלילה ועופר לוי נרטב. בנוסף לכל אלו גם היה לו ווקמן – מכשיר שכבר הפסיקו לייצר – ואיתו הקשיב גם לרדיו ושם מצא מנגינות אחרות ושונות מאלו שהתנגנו בבית הוריו, כמו למשל morrissey.

זהו המין ששרד הכי הרבה שנים בתקופה הפרה היסטורית של אז, עד לשנת 1997, וליתר דיוק השנה שבה החליטו ברשת גימל להפוך לתחנה המשדרת רק מוזיקה ישראלית. האירוע הזה מוטט את האלפרד העצמאי, שדעך לאט לאט עד שבמהרה גסס ומת. השיר שאולי הכי מזוהה עם המין הזה של האלפרד הוא החידוש של הפט שופ בויס ל-go west.

יעברו כמה שנים עד שאלפרד ימציא את עצמו מחדש, ובסביבה יסתובבו מיני מינים של אלפרד – שברי שברירים, מעין חלקיקים לא מפותחים לכדי מין שלם, המצליחים לשרוד מכוחה החזק והאימתני של הנוסטלגיה. המין הלא שלם של האלפרד מגלה מוזיקה שבסיסה כאמור נוסטלגי. שירים של הביטלס, פינק פלויד, הקיור ועוד שפע חקייני נוסטלגייה מההווה. בתקופה של שש שנים המין הלא שלם התהלך בכדור הארץ, כשמסביבו עשרות מינים לא שלמים.

 יום אחד בשנת 2003 הוא ימצא את השוליים, ירד לשם וישאר שם עד היום הזה.

==========================

אלפרד כהן – נולד בבאר שבע, רוצה למות בתל אביב.
מוזמנים לבקר בבלוג הסנטימנטלי שלו, שכל כולו מוזיקה, זכרונות וסיפורים נהדרים.

את אלפרד הכרתי (מרחוק) בערב השקת ספר השירה שלו “אינדיפופ נונסטופ“, שחדר לליבי באופן מיידי. ואת הפוסט הזה זכיתי לארח בפרוייקט הילדות שלי בזכות אלה נובק – משוררת וחברה משותפת. (תודה אלה!)

===

ואם אתם רוצים גם לכתוב את הזכרונות המוזיקליים שלכם, אתם מוזמנים לכתוב לי

אלפרד

more
Standard

אחת ששומעת #204 | 19/11/15 | מוזיקה לילדים

By • On • In אחת ששומעת, מוזיקה • 1 min read

משחק ילדים

יום שידורים מיוחד ליום הילד ברדיו מהות החיים, ואיפה התוכנית שלי משתלבת? בדיוק באמצע, עם המוזיקה הרגילה שאני משמיעה. כי מוזיקה טובה היא מוזיקה טובה, היא אמיתית ואינה מעמידה פנים, ולכן גם מבוגרים וגם ילדים יכולים להתחבר אליה באותה המידה. אדרבא – ילדים כל כך הרבה יותר נקיים מאיתנו. הם מתחברים לקצב, למנגינה, לצליל, לנשמה. הם לא חושבים את הדברים, אלא חשים אותם.

הדבר שאני הכי אוהבת זה לקבל הודעות, תמונות וצילומי וידאו של תינוקות וילדים רוקדים לצלילי המוזיקה שאני משמיעה בתוכנית – זה ממלא אותי אושר גדול! או כשהילדים של השכנים, ששומעים רק מוזיקה “לילדים”, מגיעים אלי הביתה ומתחילים לרקוד כמעט בלי לשים לב, לשמע המוזיקה שמתנגנת אצלי.
אני יודעת שעבורי המתנה הכי גדולה שההורים שלי נתנו לי כילדה היא לגדול בבית מלא צלילים. מוזיקה תמיד היתה בבית, ואולי גם מעט מוזיקה לילדים, אבל בעיקר פשוט מוזיקה – ההורים שלי אהבו מוזיקה, האזינו למוזיקה, ואנחנו גדלנו על צלילי מתי כספי וחוה אלברשטיין, הביטלס, אבבא, שירי שנות השישים, ג’אז, קלאסי ומה לא. וכמו שסיפרתי לא פעם – כל לילה היו משכיבים אותנו לישון עם השיר “בובה זהבה” של החלונות הגבוהים, ועד היום אני אוהבת להירדם לצלילי מוזיקה.

וכל זה מתחבר בשלמות לפרוייקט הילדות שלי – בו אני מארחת סיפורי זכרונות ואלבומים מוזיקליים. אז אני מזמינה אתכם לקרוא את הפוסטים האורחים שלוקחים למסע ילדות מוזיקלי (יש דברים יפים יפים).
ואם אתם רוצים לפתוח את אלבום הזכרונות שלכם ולשלוף משם תמונות מוזיקליות משלכם, אתם מוזמנים לכתוב לי.

~~~~

רשימת השידור: 

  1. Allen Toussaint – From A Whisper To A Scream (From A Whisper To A Scream, 1970)
  2. Alain Peters – Ti Cabart (2:50) (Paraboler, 1998)
  3. Build An Ark – This Prayer: For The Whole World (4:11) (Love, 2009)
  4. Flavia Coelho – Bossa Muffin (O Viajante) (3:43) (Bossa Muffin, 2011)
  5. A Mountain Of One – Ride (6:45) (Collected Works, 2008)
  6. Jane Weaver – Don’t Take My Soul (The Silver Globe, 2014)
  7. Shawn Lee & Clutchy Hopkins – Two Steps Back (3:57) (Clutch Of The Tiger, 2008)
  8. Ernie K-Doe – Here Come The Girls (3:10) (VA – Rolling With Punches – The Allen Toussaint Songbook, 2012)
  9. Creative Source – You Can’t Hide Love (3:25) (Creative Source, 1972)
  10. Matthew White – Big Love (4:39) (Big Inner, 2012)
  11. Ibrahim Maalouf – Improbable (5:59) (Red & Black Light, 2015)
  12. Baloo (Phil Harris) & Mowgli (Bruce Reitherman) – The Bare Necessities (4:51) (Jungle Book, 1967)
  13. Sun Ra And His Myth Science Arkestra – Interplanetary Music (2:43) (We Travel The Spaceways, 1966)
  14. Outkast – SpottieOttieDopaliscious (7:06) (Aquemini, 1998)
  15. Allen Toussaint – Get out of my life Woman (1968)
  16. The Magic In Threes – I Got Warrants (3:53) (Magic In Threes, 2011)
  17. Peter Tosh – Apartheid (5:26) (Equal Rights, 1977)
  18. Savages – Freedom ft. Bimbula (4:56) (Five Finger Discount, 2008)
  19. Gomez – Rhythm & Blues Alibi (5:03) (Liquid Skin, 2001)
  20. Asylum Street Spankers – Didn’t It Rain (3:08) (The Last Laugh, 2014)
  21. מתי כספי – להשתנות תמיד (הראשון, 1974)
  22. Roseaux – Walking On the Moon (feat. Aloe Blacc) (5:26) (Roseaux, 2012)
  23. Philip Glass Ensemble – Glassworks: Floe (5:59) (Glassworks, 1982)
  24. Ibeyi – Ibeyi (Outro) (Ibeyi, 2015)
  25. Sébastien Tellier – Black Douleur (3:35) (L’incroyable Vérité, 2005)
  26. Jun Miyake – White Rose (Lost Memory Theatre – Act 1, 2013) 
  27. Patrick Watson – Good Morning Mr. Wolf (5:56) (Love Songs For Robots, 2015)
  28. Agnes Obel – Beast (3:50) (Philharmonics, 2010)

 

נוח על משכבך בשלום, אלן, ותודה על המוזיקה.


~~~~~~~~~~~~~~~~~~
 אחת ששומעת – גם בפייסבוק!

אחת ששומעת – כל יום חמישי, 12:00-14:00, רדיו מהות החיים
לינק ישיר לעמוד שלי, להאזנה און-דימנד:

להאזנה בשידור חי: live.eol.co.il
בטלויזיה: HOT – ערוץ 87 | YES – ערוץ 71
אפליקציה לסמרטפון: Eol Radio (אנדרואיד/אייפון) או באפליקציית Tunein
~~~~~~~~~~~~~~~~~~

more
Standard

הרי מספיקה האפשרות להשפיע על ילד סקרן אחד – בועז עובד שלום

By • On • In כותבים על מוזיקה, מוזיקה, פרוייקט ילדות • 1 min read

פחות או יותר לקראת יום הולדתי ה-32 החלה להעסיק אותי שאלה אישית מעניינת – מי אחראי לחינוך המוסיקלי שלי? הרי המוסיקה תמיד תפסה מקום רחב בחיי, והתחושה שלי היא שאני חווה אותם דרכה (או כמו שפעם זאפה אמר: “ללא מוסיקה בכדי לקשט אותו, הזמן הוא רק ערימה של דד-ליינים ותשלומי חשבונות”).  מאז שאני זוכר את עצמי הייתי סקרן לגבי מוסיקה, ותמיד הקדמתי את בני גילי בהאזנה לסגנונות ואמנים.

אבל אצלנו בבית לא התנגנה כל כך הרבה מוסיקה. הורי לא החזיקו תקליטים או קסטות בכלל, ואת התקליטור הראשון שנכנס בדלת הבית אני הכנסתי. אין לי אחים גדולים או בני משפחה אחרים שהכווינו את דרכי, וכמו כן, לרוב חברי אני האוטוריטה המוסיקלית ולא ההיפך. אז איך בכל זאת נהייתי כזה? מה “דחף” את העגלה? זו השאלה שהעסיקה אותי.

אז ישבתי וניסיתי להיזכר. אולי בכל זאת הדוד שניגן פעם על תופים? אולי זה הבן דוד ההוא שהכיר לי את “פרל ג’אם”? אולי זה סתם אלבום ששכב בבית ופתח לי את הצ’אקרות?
לא. התשובה לא מסתתרת שם. הרגשתי שלא. אבל החל אצלי תהליך התחברות לרגשות, וזה תמיד מחדד את הזכרון. התחלתי לחזור אחורה, ממש אחורה – גיל 4. הפתיחים של תכניות בערוץ 1, בהם מנגינות טובות ליוו את השקופיות של ה”טלטקסט“, ואחת מהן היתה הפתיחה של יצירת המופת “Tubular bells” של מייק אולדפילד (לערוץ הממלכתי היה עורך מוסיקלי לא רע בזמנו). אפילו נזכרתי באורגנית מודל 88′ שניגנה דמו זול אך מרגש של “I Love you just the way you are” של בילי ג’ואל.
אבל זה עדיין לא זה. אלו היו רק נקודות התאהבות ראשוניות, אשר התנגנו קבוע ותכופות, ולכן אולי גם חדרו לי לראש עד היום.

הטלוויזיה היתה כיוון מחשבה טוב  – נזכרתי בימים מאוחרים יותר, תחילת התשעים, הימים העליזים של MTV אירופה. איך “Lithium” של נירוונה גרם לי, ילד בן 8, לקפוץ על הספות בבית (ולסבתי המנוחה להתגלגל מצחוק לנוכח התלהבותי), איך הסולו של סלאש ב”Sweet child ‘o’ mine”  גרם לי להתאהב בגיטרה ולבקש מההורים אחת ליום ההולדת, ועל איך שהייתי מקליט וידאוקליפים באדיקות וצופה בהם בריפיט. הקלטות – ריפיט – הקלטות – ריפיט.

ואז נפל לי האסימון – תכניות הרדיו הליליות! בתחילת שנות התשעים לא היתה דרך טובה יותר להכיר מוסיקה חדשה מאשר הרדיו. לא היה אינטרנט, ודיסקים היו יקרים ברמה שאנשים רגילים (ובעיקר ילדים ללא כסף) היו קונים בדרך כלל אלבומים שתכולתם ידועה מראש. לי כמובן לא היה כסף, אבל היו 3 דברים אחרים חשובים אף יותר: זמן, רדיו-טייפ וכמה קסטות ריקות להקלטה.
שעות על גבי שעות הייתי יושב ומאזין לתכניות הרדיו הליליות, ובאדיבותם של מגוון שדרנים נהדרים מתוודע לשירים ולסיפורים שמאחוריהם, בשקיקת נעורים שאין שניה לה. כשהתחיל שיר עם סאונד טוב או כזה שזיהיתי מהעבר, הייתי לוחץ מהר על כפתורי ה-REC וה-PLAY ומקליט את השיר עד לסופו. ככה הייתי ממלא אוספים שלמים של מוזיקה שאהבתי. אני שומר מקום מאוד חם ומכובד ל”כוכבי הקסטות” שלי – כמו דייויד בואי, סטיבי וונדר, הפיקסיז, בלר, ועוד. אפילו את ספארקלהורס הכרתי דרך הרדיו כבר בשנת 95′, לפני שמישהו שמע עליו.

מהדברים הראשונים שהדהימו אותי ברדיו:

 

סיפור האהבה שלי עם אמנים אלו ועוד רבים אחרים החל דרך הרדיו. תכניות שפרשו לפני את עולם המוסיקה והיו בית הספר שלי. אלו נתמכו בחוויה הישנה של המדיה דאז, אשר אילצה אותי לחדד את אזניי – שכן קלטות ריקות לא היו ללא הגבלה, וסליל ההקלטה היה יקר לליבי (שמא אוסיף שיר צולע לאוסף על פני שיר נדיר שינוגן בהמשך) ולכן למדתי “לטעום” את המרקם של השיר מהשנייה הראשונה דרך הסאונד שלו, לחוש אותו כמו שף שפותח סיר מהביל  וקובע על פי הריח בלבד אם יש עומק בתבשיל. בתקופה ההיא נאלצנו לזכור פרטים – שמות אמנים ושירים לא חיכו ברשימת תיוגי השאזאם. כאשר נתקלתי במידע על משהו טוב ששמעתי – הוא נצרב בראש, בכדי שאוכל למצוא את המקורות. רק את שמות התכניות והשדרנים אני לא זוכר (גם בראשי סליל ההקלטה כנראה מוגבל) והלוואי והייתי זוכר כי אני צריך להודות להם.

מההשפעות הראשונות:

 

היה בזה משהו מאוד מתגמל, במאמץ שעל חובב המוסיקה לעשות בכדי להרחיב את הידע שלו – ללכת לקנות אלבום, לשלם עליו, לחוש אותו, לפתוח את האריזה, לנגן אותו ולעיין בחוברת שלו (זה גם מסביר למה אנשים מסוימים, ואני ביניהם, קונים גם כיום תקליטים בזמן ששאר העולם מוריד דיסקוגרפיות מלאות בלחיצת כפתור) – זה נתן כבוד לאמנות ולאמן. זה אפשר למאזין לתת צ’אנס אמיתי. בזמנו שרר ‘קפיטליזם’ מוסיקלי – לציבור הרחב היתה נגישות למוסיקה “מוכחת” בלבד – כזו שכבר היה לה קהל מסוים. רוב האנשים הכירו מספר בודד של אמנים מכל ז’אנר ואלו היו האפשרויות הנגישות. זו הסיבה שכל אדם בעולם ידע מי זה קורט קוביין – גם כאלו שלא סבלו את המוסיקה שלו. המדיה של ימינו יצרה משהו אחר (ולא פחות טוב בהכרח) – ‘סוציאליזם’ מוסיקלי – כל אחד מאזין לאיזו נישה שהוא רוצה, הכל נגיש. אין קונצנזוס. העוגה מתחלקת ליותר פרוסות. כיום לא יכול להתקיים קורט קוביין.

כאדם שחי את המוסיקה, שמחתי להגיע למסקנה הזאת על מקורות ההשפעה שלי. הערכה רבה החלה גואה בליבי עבור אותם שדרני רדיו מסורים, שעשו עמי חסד נפלא והשיגו את המטרה של כל שדרן רדיו בעולם – להשפיע.  קיבלתי משנה תוקף לכך שאני כה מעריך את “תולעי המוסיקה” שיודעים ומתאמצים להעביר את הידע שלהם הלאה. הרי מספיקה האפשרות להשפיע על ילד סקרן אחד.

רק אני והוא:

=======================================

את בועז הכרתי דרך המוזיקה, איך לא. בקפה של האוזן השלישית, בתקופה בה ניהלתי שם את פרוייקט הרצאות המוזיקה “אקורד”. ולא פחות חשוב: שנינו חולקים אהבה גדולה למוזיקה הברזילאית.

בועז הוא בעל הטור “אלבום ביום” במגזין המוזיקה “מוזינג”, מפיק הופעות אקוסטיות לקידום אמנים צעירים (תעקבו אחרי מה שקורה בפוסט קפה), ואיש עסקים.

רוצים לפתוח את אלבום הזכרונות שלכם ולשלוף משם תמונות מוזיקליות? מוזמנים לכתוב לי

more
Standard

אחת ששומעת #203 | 11/11/15 | La Ritournelle

By • On • In אחת ששומעת, מוזיקה • 1 min read

רשימת השידור:

  1. This Is The Kit – Silver John (Bashed Out, 2015)
  2. Penguin Cafe Orchestra – Perpetuum Mobile (Signs of Life, 1987)
  3. Jojo Abot – To Li (Fyfya Woto, 2015)
  4. Kanaku y El Tigre – nunca me perdi (Quema, Quema, Quema, 2015)
  5. Tony Joe White – Woman with Soul (Continued, 1969)
  6. Bernard Purdie – Easy (Lialeh – Original Soundtrack, 1974)
  7. Israel Nash – The Fire & The Flood (Israel Nash’s Silver Season, 2015)
  8. Amen Dunes – Rocket Flare (Love, 2014)
  9. Robert Glasper Experiment – I Stand Alone (Feat. Common & Patrick Stump) (4:53) (Black Radio 2, 2013)
  10. Rhiannon Giddens – Black Is The Color (Tomorrow Is My Turn, 2015)
  11. The Brandt Brauer Frick Ensemble – Bop (Mr. Machine, 2011)
  12. Valerie June – Workin’ Woman Blues (3:10) (Pushin’ Against A Stone, 2013)
  13. Asylum Street Spankers – Song With No Words (Spanks For The Memories, 1996)
  14. Camille Yarbrough – Take Yo’ Praise (4:13) (The Iron Pot Cooker, 1975)
  15. Tom Waits – Clap Hands (Rain Dogs, 1985)
  16. Sarah Neufeld – Hero Brother (Hero Brother, 2013)
  17. Jane Weaver – My Soul Was Lost, My Soul Was Lost, And No One Saved Me (The Fallen By Watchbird, 2010)
  18. Slowly Rolling Camera – Dream A Life (5:25) (Slowly Rolling Camera, 2014)
  19. TREE – You took me (TWO, 2015)
  20. You Are Wolf – Three Ravens (Hawk to the Hunting Gone, 2014)
  21. Moggi (Piero Umiliani) – Officina Stellare (Tra Scienza e Fantascienza (Between Science and Fiction), 1975)
  22. Nostalgia 77 feat. Josa Peit – Mockingbird (The Sleepwalking Society, 2011)
  23. Harry Nilsson – Everybody’s Talkin’ (Aerial Ballet, 1969)
  24. Magic In Threes – Who tha Trillest? (Return of Magic In Threes, 2015)
  25. Markey Funk – Chapter V. House (Instinct: A Study on Tension, Fear and Anxiety, 2015)
  26. Connan Mockasin – Megumi The Milkyway Above (2:31) (Forever Dolphin Love, 2011)
  27. The Electric Peanut Butter Company – Alfonso (3:13) (Trans-Atlantic Psych Classics Vol.2, 2013)
  28. Darkoob – DK (No One Knows About Persian Cats [Soundtrack], 2010)
  29. Sébastien Tellier – La Ritournelle (Politics, 2004)

 

את השיר הזה פרסמתי בעמוד של אחת ששומעת בפייסבוק, וקיבלתי כל כך הרבה תגובות מאנשים שהתרגשו מזה, ובצדק.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~
 אחת ששומעת – גם בפייסבוק!
אחת ששומעת – כל יום חמישי, 12:00-14:00, רדיו מהות החיים
לינק ישיר לעמוד שלי, להאזנה און-דימנד:

להאזנה בשידור חי: live.eol.co.il
בטלויזיה: HOT – ערוץ 87 | YES – ערוץ 71
אפליקציה לסמרטפון: Eol Radio (אנדרואיד/אייפון) או באפליקציית Tunein
~~~~~~~~~~~~~~~~~~

more
Standard

אחת ששומעת #202 | 22/10/15 | הפרעת קצב

By • On • In אחת ששומעת, מוזיקה • 1 min read

תלוי

נעה כבר שבוע בין זוועות המציאות הקונקרטית שלנו פה, לבין התרגשות וציפייה לביקור חברים באירופה, לעלפון חושים אמיתי מהופעה אחת מופלאה (ריילי ווקר, יא אללה). שעתיים של תרפיה במוזיקה, נחוצות במיוחד בשבועות כאלה.

רשימת השידור:

  1. Ryley Walker – Love Can Be Cruel (Primrose Green, 2015)
  2. Meg Baird – Leaving Song (Don’t Weigh Down the Light, 2015)
  3. Allen Toussaint – From A Whisper To A Scream (From A Whisper To A Scream, 1970)
  4. Ibrahim Maalouf – Red & Black Light (Red & Black Light, 2015)
  5. D’aqui Dub – Avem selimovic (Impermanencia, 2014)
  6. Jane Weaver – If Only We Could Be in Love (The Silver Globe, 2014)
  7. This Is The Kit – Magic Spell (Bashed Out, 2015)
  8. Roy Ayers – Sunshine (Everybody Loves the Sunshine, 1976)
  9. Donovan – Get Thy Bearings (Hurdy Gurdy Man, 1968)
  10. Jojo Abot – Le Le Le (Fyfya Woto, 2015)
  11. אילנה אליה – בעיות זהות (שירים, 2011)
  12. Mariam the Believer – The String of Everything (Blood Donation, 2013)
  13. Radio Citizen – Trip (The Night & The City, 2015)
  14. Baba Sissoko – Tchi Wara (Tchiwara, 2014)
  15. Zvuloon Dub System – Tenesh Kelbe Lay (Anbessa Dub, 2014)
  16. Ryley Walker – Summer Dress (Primrose Green, 2015)
  17. Samba Toure – Wo Yende Alakar (Gandadiko, 2015)
  18. John – Peace Brother Peace (In The Right Place, 1973)
  19. Blundetto – World of (feat. Pupajim) (World Of, 2015)
  20. Gospel Comforters – Jesus Will Help Me (1976) (Good God! A Gospel Funk Hymnal, 2006)
  21. Tom Waits – swordfishtrombone (Swordfishtrombones, 1983)
  22. Julia Holter – Sea Calls Me Home (Have You In My Wilderness, 2015)
  23. Chassol – Odissi, Pt. III (Farewell) (Big Sun, 2015)
  24. Deradoorian – The Eye (The Expanding Flower Planet, 2015)
  25. Black Sea Hotel – Trendafilcheto, Karamfilcheto (The Forest is Shaking and Swaying, 2013)
  26. Israel Nash – Lavendula (Israel Nash’s Silver Season, 2015)
  27. Willie Dunn – I Pity the Country (Native North America vol.1: Aboriginal Folk, Rock & Country 1966-1985, 2014)
  28. The Souljazz Orchestra – East Flows the River (Inner Fire, 2014)
  29. Jorge Drexler – La Edad Del Cielo (3:39) (La Edad Del Cielo, 2006)
  30. Julia Wolfe / Bang On a Can All-Stars – Anthracite Fields: IV. Flowers (Anthracite Fields, 2015)
  31. Tree – Travel light (TREE-TWO, 2015)

 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אחת ששומעת – גם בפייסבוק!
אחת ששומעת – כל יום חמישי, 12:00-14:00, רדיו מהות החיים
לינק ישיר לעמוד שלי, להאזנה און-דימנד:
להאזנה בשידור חי: live.eol.co.il
בטלויזיה: HOT – ערוץ 87 | YES – ערוץ 71
אפליקציה לסמרטפון: Eol Radio (אנדרואיד/אייפון) או באפליקציית Tunein
~~~~~~~~~~~~~~~~~~

more