שלום, אני נוסעת.
עוד מעט אני עולה על מטוס עם שני חתולים וכמה מזוודות (וחברה אהובה מלווה), לנסות את מזלי במקום אחר, בעולם אחר.
זו החלטה שהתבשלה במשך זמן רב מאד, לאט לאט. ההחלטה הכי כבדת משקל שקיבלתי בחיי, ושלקח לי הכי הרבה זמן לקבל. אבל היא התקבלה, וזה קורה, ובלילה האחרון של פסח אני טסה לברלין, בתקווה לחיות שם תקופה.
אני קוראת לזה “שליחות של שנתיים בברלין”, כי ככה אני מבטלת את המוחלטוּת של המעבר ולא נלחצת מהמחשבה, אלא רק נהנית ממנה – כמו לקראת הרפתקאה מרגשת – עיר חדשה, מדינה חדשה, תגליות, אנשים, הופעות, מוזיקה, טיולים, אירופה! וגם כי ת’כלס – אין לדעת מה יהיה. אולי אקבל ויזת עבודה ואולי לא. אולי אמצא את עצמי שם ואולי לא. אולי אחיה שם שנים רבות ואולי לא. אם למדתי משהו בחיים האלה זה לנסות להיות כמה שיותר בכאן ועכשיו. וכאן ועכשיו בא לי לגור בברלין תקופה.