פתאום זה הפך למונח הפופולרי ביותר, וכולם משתמשים בו כאילו תמיד היה שם. ואמנם המשמעות שלו ברורה, אבל בכל זאת, החלטתי שאני צריכה לבדוק במה מדובר, ולהבין באמת.
וזה די מעניין, מסתבר. לא עוד מילת סלנג טרנדית (חייבת להודות שבהתחלה זה הזכיר לי את השימוש ב”עז”), אלא מילה לועזית במקורה , עם משמעות אמיתית ותקפה, שבזכות האינטרנט והויראליות של המידע בימינו, מתחזקת ומתמלאת משמעות וכוונה רבות יותר.
אז ככה: מם (meme) הוא (היא?) “רעיון, התנהגות או סגנון שמתפשט מאדם אחד לשני”. יחידת מידע שנושאת רעיונות, סמלים, או הרגלים תרבותיים, ושעוברת ממקור מידע אחד למשנהו באמצעות כתיבה, דיבור, תנועות, ריטואלים וכו’. בגלל תכונות אלו, יש המשווים אותה לגֵן, בהיותה יחידה מגדירת תרבות.
את המושג “מם” טבע ריצ’רד דוקינס ב-1976 ברב המכר שלו “הגן האנוכי“. המונח הזה נמצא איתנו כבר הרבה זמן, ופתאום הפך למקובל בחברה. ולא בכדי, האמת. מעין וירוס של רעיונות, של מידע, שמתפשט במהירות באמצעות האינטרנט.
את המושג “מם” טבע ריצ’רד דוקינס ב-1976 ברב המכר שלו “הגן האנוכי“. המונח הזה נמצא איתנו כבר הרבה זמן, ופתאום הפך למקובל בחברה. ולא בכדי, האמת. מעין וירוס של רעיונות, של מידע, שמתפשט במהירות באמצעות האינטרנט.
אז כשמדברים על מם אינטרנט (Internet meme), הכוונה היא לרעיונות שמתפרסמים באינטרנט – כגון שירים, סרטונים ויראליים, תמונות, סלנג ועוד (דוגמאות אחרונות: kony 2012, הילד של הבמבה, ביבי-גמפ, השיר המקסים הזה וכו’…)
לא יודעת מה אתכם, אבל לי, באופן אישי, זה נותן סוג של תקווה.
הלינקים מובילים לקריאה נוספת ומעניינת. אתם מוזמנים.
(* כוכבית היום שאחרי)
ומחשבה שעלתה לי בהמשך למם.
לפני שבוע הרגשתי שהבנתי סוף סוף את אפקט הפרפר. הרגשתי אותו משפיע על חיי ועל חיי הסובבים אותי. והכוונה שלי היא לא לפרפר שמשיק כנפיו על איזה הר אי שם, אלא למשמעות שיש לכל אחד ואחת מאיתנו בעולם הגדול והנורא הזה. איך אני מתחילה לאכול בריא יותר רק בגלל שחברה שלי חזרה מחוות בריאות והפכה לצמחונית. היא לא ניסתה להשפיע עלי, אבל עצם זה שהיא שינתה משהו בחייה, השפיע גם עלי. או חברה שאפתה עוגה בקלילות כזו, שהתחלתי גם אני לאפות (לראשונה בחיי!).
אפקט הפרפר שהבנתי הוא שיש לכל אחד ואחת מאיתנו השפעה. שכל אחד יכול לייצר שינוי. מה יכול, מייצר!
ובמחשבה גדולה ורחבה יותר – זה בעצם הגרעין של התקווה, זה הגרעין של השינוי, שיש מה לעשות, שאנחנו יכולים לשפר את העולם הזה, ושכל דבר קטן שאנחנו עושים הוא בעל משמעות אמיתית, משמעותית. אם אני צופרת בכביש או נותנת זכות קדימה, אם אני אוכלת בשר או לא, אם אני יוצאת להפגנות או לא, אם אני אדיבה ומנומסת או זעופה ורוטנת. זה עובר הלאה, כמו אש בשדה קוצים (גם אם השדה מיקרוסקופי בגודלו).
אז הנה, התחזקתי באמונתי. החזרתי את עצמי בתשובה שלי. לזכור ולא לשכוח בימים קשים, ולא לאבד את האמונה בשינוי האפשרי.
