אחת ששומעת

מוזיקה תמיד היתה התשוקה הגדולה שלי, כל חיי. כבר בגיל שנה פיתחתי אובססיה לשיר מהפסטיגל, ומאות התקליטים של הורי, יחד עם האזנה אדוקה לרדיו, היו פסקול ללא הפסקה, לכל צעד ושעל בחיי.
(לפני כמה שנים כתבתי פוסט על המוזיקה של ילדותי, מוזמנים מאד לקרוא!)
תמיד הייתי זו שידעה מי מבצע איזה שיר, זו שגילתה דברים חדשים, ובעיקר – זו שהיתה מכורה למספר תוכניות רדיו ושדרנים, שפתחו עבורה אופקים חדשים. מוזיקה יכלה לשנות את היום שלי מקצה לקצה – הספיק קטע מסוים ששדרן רדיו השמיע, והכל התמלא בטוב.

תמיד אמרו לי שאני צריכה לשדר ברדיו, ואני תמיד אמרתי “מי, אני? קטונתי!”

ובסיפור אגדת חיי, הגעתי מתישהו ללימודי תואר במרכז הבינתחומי, שם גיליתי שיש תחנת רדיו שבה הסטודנטים משדרים, והופ, בלי לתכנן ובלי לשים לב כמעט, קיבלתי תוכנית רדיו עם שם מעולה, “אחת ששומעת” (תודה, ברק!).
מהר מאד התוכנית גדלה משעה לשעתיים שבועיות, וגם אחרי שאת לימודי התואר עזבתי, ברדיו נשארתי, ופרחתי. מעגלי ההיכרות המוזיקליים שלי הלכו וגדלו, יצרתי קשר עם מוזיקאים ולייבלים והתחלתי לקבל מוזיקה חדשה ומפעימה. התוכנית צמחה ופרחה מוזיקלית וגם מספר המאזינים גדל.

בדיוק אז, כשהתחלתי להרגיש שאני רוצה להגיע ליותר מאזינים, שאני רוצה שהתוכנית השבועית שלי, שממלאת אותי בכל כך הרבה אושר, תגיע ליותר אוזניים, בדיוק אז פנו אלי מרדיו מהות החיים. כמו קסם.
וכך מצאתי את עצמי מצטרפת לרדיו הזה, העמוס אנשים נפלאים שמשדרים תוכניות מופלאות. רדיו פתוח וחופשי, בו יש מקום לביטוי עצמי, רדיו שמאמין באדם ומאמין בצמיחה ובאפשרויות – בדיוק ההיפך מכל תחנות הרדיו המוסדיות, שמתעקשות להשאיר את המאזינים עם המוזיקה שמצליחה להכנס לפלייליסט שלהם. רדיו מהות החיים הוא רדיו של חופש, של פתיחות, של גילוי אינסופי, של צמיחה ושל אהבה. רדיו של אפשרות, רדיו של מהות.

וכשב-2016 החלטתי לעבור לברלין, ובלב שבור אמרתי לאסי זיגדון, מנהל הרדיו, שאני צריכה לעזוב, הוא אמר לי בפשטות: “אז תשדרי מברלין”.
פשוט כך.
וכבר שש וחצי שנים מאז, שיש לי אולפן רדיו ביתי, ממנו אני משדרת את התוכנית השבועית שלי. ובכל פעם מחדש, בכל הקלטה והקלטה, אני מרגישה את הנפש מתמלאת באושר ועונג צרופים.
ובכל פעם מחדש, בכל שבוע, אני מודה ליקום, ומודה לאסי ולרדיו מהות החיים, על הזכות הזו שנפלה בחלקי. יש לי כל שבוע שעתיים של מוזיקה שמזכירות לי בכל פעם מחדש את הטוב שבאדם, את היופי הטהור, את החיבור הפשוט בין כל בני האדם באשר הם, את זה שכולנו אחד. כולנו אחד.
והמוזיקה, הו, המוזיקה!

בכל יום חמישי, בחצות היום, אני משדרת את אחת ששומעת – תרפיה במוזיקה. כמה חסד נפל בחלקי, כבר אמרתי?