מוזיקה Archives - Page 123 of 146

Search Results

Standard

♫ אחת ששומעת #99 | 21/7/13 | גולשת / פנויה להצעות ♫

By Eliana Ben-David • On 24/07/2013 • In אחת ששומעת, מוזיקה, מילים ומחשבות • 1 min read

♫ להאזנה ישירה מהמחשב או הסמרטפון (להורדה: קליק ימין + ‘שמירה בשם’)

הימים האלה. כל כך הרבה דברים משתבשים ומשנים את התוכניות בצורה עקבית כל כך, שכבר אין מקום להתבאס מהם, ואני פשוט מקבלת את הדברים כמו שהם, וזורמת עם השינויים, הביטולים, ההפתעות, התקלות, המכוניות הנתקעות, האזניות הנשברות, הרכבות המפוספסות, ההופעות המפוספסות. ומחייכת, באמת, מכל הלב.
תקופה שכזו. אמצע הקיץ, לאט לאט אני עושה את הבית לשלי, בסיומה של עבודה אחת ועוד אין לי מושג מה תהיה הבאה. מרגישה את ההזדמנויות באויר, את האפשרויות שמרחפות. נותנת למוזיקה ולאופטימיות לעטוף אותי, ומרשה לעצמי לשלוח קול קורא:

מחפשת עבודה, במשרה לא מלאה. אשמח אם היא תהיה קשורה למוזיקה, ליזמות חברתית כלשהי, או פשוט קשורה בעשיית טוב כללי.

וגם:

❤ מזמנת לי זוגיות השנה, ואומרת את זה קבל עם ועדה, כדי להוכיח לעצמי שאני רצינית, וגם כדי שתרגישו חופשיים להכיר לי את המיועד.

יום ראשון, 21/7/13, התארחו בתוכנית:

* רשימת השידור המלאה נמצאת כאן

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אחת ששומעת – הכי כייף בפייסבוק!

אחת ששומעת – כל יום ראשון, 12:00-14:00, ברדיו הבינתחומי, 106.2FM
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

Standard

הגיל של השמיים

By Eliana Ben-David • On 16/07/2013 • In כותבים על מוזיקה, מוזיקה, מילים ומחשבות • 1 min read

אנחנו לא יותר מאשר טיפה של אור,
כוכב נופל,
ניצוץ בודד בזמן השמיים.

אנחנו לא מה שהיינו רוצים להיות,
אולי רק דופק מהיר בדממה העתיקה
בגיל של השמיים.

אנחנו לא יותר מאשר טיפה של ים,
בדיחה של אלוהים,
ניצוץ של שמש, בגן של השמיים.

אנחנו לא הולכים
בין תיקתוק לבין מפץ גדול.
רק גרגר של מלח בים השמיים.

רגוע, הכל רגוע.
לתת לנשיקה להתארך,
תנו לזמן לרפא,
תנו לנשמה לקבל את הגיל של השמיים.

(Jorge Drexler מופיע בבארבי ביום שישי. דמעות של התרגשות רק מהמחשבה.)

No somos más
que una gota de luz,
una estrella fugaz,
una chispa, tan sólo,
en la edad del cielo.

No somos lo
que quisiéramos ser,
solo un breve latir
en un silencio antiguo
con la edad del cielo.

Calma,
todo está en calma,
deja que el beso dure,
deja que el tiempo cure,
deja que el alma
tenga la misma edad
que la edad del cielo.

No somos más
que un puñado de mar,
una broma de Dios,
un capricho del Sol
del jardín del cielo.

No damos pie
entre tanto tic tac,
entre tanto Big Bang,
sólo un grano de sal
en el mar del cielo.

Standard

♫ אחת ששומעת #98 | 7/7/13 | טיפת מזל ♫

By Eliana Ben-David • On 14/07/2013 • In אחת ששומעת, מוזיקה, מילים ומחשבות, צילום • 1 min read

♫ להאזנה ישירה מהמחשב או הסמרטפון
(להורדה: קליק ימין + ‘שמירה בשם’)

פגשתי מישהי לאחרונה, שאמרה משפט שלא עוזב אותי: “יש לי מזל בחיים, אני פוגשת אנשים מקסימים”.

ההסתכלות על הדברים שנקרים בחיינו, כעל “מזל”, השמחה והאור שהיו לה בעיניים, ובעיקר הכרת התודה הזאת, ההערכה לטוב שבחיים – הזכירו לי ברכת יום הולדת שקיבלתי פעם – פשוטה וחסכונית, אבל אחת הטובות: “מזל טוב, כי גם את זה צריך בחיים”.

ואני, שחמש עשרה השנים האחרונות בחיי היו עמוסות דרמות שלא יביישו ערוץ טלנובלות, פתאום אני שם, במזל הזה, שלא חשבתי עליו כל כך הרבה זמן, ואם כן, בטח שלא לחיוב. ועכשיו אני מנסה לראות אותו. מנסה לראות אותו בלי מאמץ, ביום יום, לאו דווקא ברטרוספקטיבה וחשבונות נפש וכו’, אלא בכאן ועכשיו שלי. ולא מסתכלת על מזל רע, אלא רק על זה הטוב.

אז עדיין לא יודעת לומר אם משהו בהתבוננות שלי ישתנה בצורה מהותית, אבל אני יודעת שבינתיים משהו מדגדג לי, מדגדג אותי, ושהיום היה לי יום שופע מזל ורגעים קסומים, ובעצם גם אתמול.

ומזל אחד גדול ואדיר קרה לי לפני שנתיים, ואת זה אני יודעת ומודה על כל רגע שעבר מאז – העונג לערוך ולהגיש תוכנית רדיו שבועית. הדבר הכי טוב שעשיתי בחיי, והדבר שעושה לי הכי טוב.

♫ אחת ששומעת, כל יום ראשון, 12:00-14:00

* הנגן של icast עושה לכם בעיות? מומלץ להקשיב לתוכנית כקובץ MP3, להאזנה ישירה במחשב או בסמרטפון. (ואת רשימת השידור אפשר לראות במקביל בעמוד שלי באתר icast)

יום ראשון, 7/7/13, התארחו בתוכנית:

* רשימת השידור המלאה נמצאת כאן

אחת ששומעת – הכי כייף בפייסבוק!

Standard

♫ אחת ששומעת #97 | 30/6/30 | לחם ומים ♫

By Eliana Ben-David • On 05/07/2013 • In אחת ששומעת, מוזיקה, צילום • 1 min read

♫ להאזנה ישירה מהמחשב או הסמרטפון (להורדה: קליק ימין + ‘שמירה בשם’)

מחשבות שהיו לי השבוע, על הפער בין הדעות, המחשבות והאמונות שלנו, לבין ההתנהגות שלנו בפועל. על ביטויים נאורים ורגישים מחד, אבל על התפרצויות זעם מאידך. על הטפה לסובלנות ואהבה, שמגיעה עם פתיל קצר וחוסר הקשבה לזולת. על תסכולים שיש לנו על אחרים, שנובעים בעצם מההתנהגות שלנו. על הפער שבין איך שהיינו רוצים להיות, לבין היום יום שלנו, בו האידאל הזה עומד למבחן כל הזמן. על המתח המתמיד בין ההתנהלות שאנחנו יודעים שתיצור אצלנו שקט ושלווה פנימיים, לבין הרצון להיות קורבן, להיות מסכן, להיות זועם. ועל איך מצמצמים את הפער הזה, בין ההבנות שיושבות בראש, לבין מה שקורה בלב, איך מאפשרים לאסימון הזה ליפול ולנחות במקום הנכון, איך מתאחדים עם עצמנו.

חוץ מזה, נפלתי מהסולם כשצבעתי את הבית החדש בשבת, וחטפתי זאפטה רצינית בעצם הזנב. שגורמת לי לשים לב טוב טוב לכל תנועה ולכל עשייה, כי הכאבים לא מרחמים. כך שיש לי שוטר פנימי קשוח במיוחד בימים אלו, ויש לי תחושה שזה לטובתי. (והמטבח הפך לטורקיז).

יום ראשון, 30/6/13, התארחו בתוכנית:

* רשימת השידור המלאה נמצאת כאן

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אחת ששומעת – גם בפייסבוק – הכי כייף!

אחת ששומעת – כל יום ראשון, 12:00-14:00, ברדיו הבינתחומי, 106.2FM
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

Standard

דברים שמוצאים כשעוברים דירה (לפעמים)

By Eliana Ben-David • On 02/07/2013 • In אנרכיה!, דברים שמצאתי על הרצפה, כלמיני, מילים ומחשבות, פרוייקט ילדות • 1 min read

שיר שערן כתב לי וגם עלי, אי אז כשהיינו י”בתניקים חמודים והוללים, במשאית שלקחה אותנו טרמפ הביתה אחרי פסטיבל הג’אז באילת, 1989, כנראה.

זכיתי בכרטיס גלובלי לפסטיבל בתוכנית הרדיו של ארז טל ואברי גלעד, “סנדויץ'”, מישהו זוכר? הם היו מעלים מאזינים לשידור חי ומתעללים בהם, אבל בגלל שכל כך חשקתי בפרס, החלטתי שאני מוכנה להקריב את כבודי העצמי.
מה שקרה זה שהם היו מקסימים אלי, ושכחו להיות מרושעים (היה להם סטופר שאיתו מדדו כמה שניות כל מאזין שרד בשיחה איתם), והעניקו לי את כרטיס הזהב מתנה.
ומה שקרה עוד, זה שהיתה הפסקת חשמל ביבנה באותו זמן, וכך, חוץ משני חברים לכיתה שהקשיבו באזניות, אף אחד לא שמע את רגע התהילה שלי! מצער מאד.

אמא נתנה לי 50 ש”ח, ואמרה “רק אל תסעי בטרמפים”, וסבתא נתנה לי 50 ש”ח ואמרה: “רק אל תסעי בטרמפים”.
אני וכרמית תפסנו טרמפים (בלתי נשכחים) לאילת, שם פגשנו את החבר’ה מגרעין הנח”ל שלנו, ישנו על החוף ושם גם התקלחנו, ואני, עם 100 הש”ח שלי האכלתי את כולם.
כל ערב היינו מגיעים למתחם הפסטיבל, ואני נכנסתי להופעות, רק שמהר מאד גיליתי שהישיבה באולם גורמת לי להרדם. נרדמתי בהופעות של הגדולים ביותר (מישל פטרוצ’יאני, למען השם!), ואז התחלתי לתת את הכרטיס שלי לאנשים אחרים, ואני ישבתי להקשיב מחוץ למכולות של ההופעות.
היה מושלם.

ואת השיר הזה ערן כתב לי (עלי), בדרך חזרה:

מריחואננה היא עלה ירוק
שרק רצתה לגדול בשקט
בארץ האין חוק.
ננה שקעה במצולות האינספור,
ננה שקעה לאמור.
לאמור שזה מובן מאליו,
שהיא התכוונה אלי ולא אליו.
מריחואננה בתוך טבק,
אני חותך את זה חזק.
ננה בכוס התה,
לאמור כך אני תמיד חוטא.

מתאים לה לננה לחשוב
שלהקניט זה לאהוב.
ננה כובשת את יצרי,
ובונה לה סביבו מבצר מקרי.
ננה מייחסת למשמעות שהיא מחפשת
בועת אמת צרופה.
היא לא תדע שפעם בערתי, ועכשיו זו כבר שריפה.

ננה לא מרגישה,
ננה מפתחת גישה
ננה בולעת משמעות.