אבל רק לחופשת קיץ בת שלושה שבועות (כיאה וכראוי למי שחי באירופה המתורבתת, מה שנקרא).
אני ממעיטה כל כך לכתוב בבלוג שלי בשנים האחרונות, שזה שינוי מרענן מאד עבורי לכתוב פוסט שמודיע שלא אהיה פה לזמן מה, כך שאת התוכניות הקרובות לא אעלה לבלוג, ושמי ששרוצה להאזין לאחת ששומעת (מן הסתם יודע איפה ניתן למצוא אותן, אבל) יכול לגשת ללינק הישיר באתר של רדיו מהות החיים, שם הן עולות בכל שבוע.
לכתוב.
כותבת כעת בעודי מכינה פלייליסט לתוכנית של יולי, שאני מקליטה מראש (ששש, אל תגלו שהתוכניות לא משודרות בלייב). יותר נכון מאזינה לפלייליסט שהכנתי כדי לשמוע אותו שוב ברצף ולבדוק אם כל הקטעים מתחברים לי טוב אחד עם השני. מתחברים לי, כי זה סובייקטיבי, בעצם. לא רק “לי” לעומת “לכם”, אלא גם “לי” בימים שונים, מצבים שונים. לפעמים אני מרוצה מהפלייליסט עד מאד, אבל פתאום בהקלטה עצמה משהו בחיבורים בין השירים צורם לי, או לא מתאים כמו שהרגשתי קודם. אבל זה הכייף הכי גדול, הרקמה הזו של שירים אחד לשני. זה תמיד מרגיש לי כמו תפירה (עיסוק שחזרתי אליו בשמחה בשנה האחרונה) – החיבורים שבין קטעים מוזיקליים והרצף שנוצר ביניהם. בעיקר כשאני מצליחה לייצר חיבורים לא צפויים או לא מתבקשים. זה הכי מרגש אותי. בהקלטה עצמה זה יכול להעלות בי צמרמורות אמיתיות של עונג.