פחות או יותר לקראת יום הולדתי ה-32 החלה להעסיק אותי שאלה אישית מעניינת – מי אחראי לחינוך המוסיקלי שלי? הרי המוסיקה תמיד תפסה מקום רחב בחיי, והתחושה שלי היא שאני חווה אותם דרכה (או כמו שפעם זאפה אמר: “ללא מוסיקה בכדי לקשט אותו, הזמן הוא רק ערימה של דד-ליינים ותשלומי חשבונות”). מאז שאני זוכר את עצמי הייתי סקרן לגבי מוסיקה, ותמיד הקדמתי את בני גילי בהאזנה לסגנונות ואמנים.
אבל אצלנו בבית לא התנגנה כל כך הרבה מוסיקה. הורי לא החזיקו תקליטים או קסטות בכלל, ואת התקליטור הראשון שנכנס בדלת הבית אני הכנסתי. אין לי אחים גדולים או בני משפחה אחרים שהכווינו את דרכי, וכמו כן, לרוב חברי אני האוטוריטה המוסיקלית ולא ההיפך. אז איך בכל זאת נהייתי כזה? מה “דחף” את העגלה? זו השאלה שהעסיקה אותי.