שיר שערן כתב לי וגם עלי, אי אז כשהיינו י”בתניקים חמודים והוללים, במשאית שלקחה אותנו טרמפ הביתה אחרי פסטיבל הג’אז באילת, 1989, כנראה.
זכיתי בכרטיס גלובלי לפסטיבל בתוכנית הרדיו של ארז טל ואברי גלעד, “סנדויץ'”, מישהו זוכר? הם היו מעלים מאזינים לשידור חי ומתעללים בהם, אבל בגלל שכל כך חשקתי בפרס, החלטתי שאני מוכנה להקריב את כבודי העצמי.
מה שקרה זה שהם היו מקסימים אלי, ושכחו להיות מרושעים (היה להם סטופר שאיתו מדדו כמה שניות כל מאזין שרד בשיחה איתם), והעניקו לי את כרטיס הזהב מתנה.
ומה שקרה עוד, זה שהיתה הפסקת חשמל ביבנה באותו זמן, וכך, חוץ משני חברים לכיתה שהקשיבו באזניות, אף אחד לא שמע את רגע התהילה שלי! מצער מאד.