כבר מספר שנים שאני לומדת מחול ואימפרוביזציה. כבר מספר שנים שכל פעם אני חוזרת הביתה בתום השיעור עם הבנות ותובנות חדשות, נפעמת מעד כמה אלתור בסטודיו הוא כמו החיים – הדרך שלי לומר “כן” ולהשתתף במשחק עם אחרים, אבל גם להישאר נאמנה לעצמי. להיות חלק מ- ויחד עם זאת לא לאבד את האני שלי, ובטח שלא לשבת ולצפות מהצד.
ואם רוצים לרקוד את החיים, הרי שמוזיקה טובה חשובה מאד! אז הנה שעתיים שאולי יהיו מאולתרות, ואולי לא, אבל טובות לריקודים, זה בטוח.
רשימת השידור:
Glorie – Looking Through The Mirror (Glorie, 2011)
The Handsome Family – Far From Any Road (Singing Bones, 2003)
orange can – in your shoes (Home Burns, 2003)
Nostalgia 77 – What Do You Know (A Journey Too Far, 2014)
Erykah Badu – On & On (Baduizm, 1997)
Amerigo Gazaway – I Want You ‘Til The Summertime (Yasiin Gaye: The Departure (Side One), 2014)
Takuya Kuroda – Rising Son (Rising Son, 2014)
Ester Rada – Monsters (Ester Rada, 2014)
Machito & His Orchestra feat Graciela – Hold On (I’m Comin) (VA – Let’s BOOGALOO vol.6., 2014)
Harleighblu – Enough Now (Forget Me Not, 2013)
Alsarah & The Nubatones – Soukura (It’s Late) (Silt, 7 March 2014)
Herbie Mann – Hi-Jack (Discotheque, 1975)
Ella Fitzgerald – These Boots Are Made for Walking (Jazzman records, uk)
אחד המאזינים שלי כתב לי פעם:“מה שאני אוהב בתוכנית שלך זה שרגע אחד אני יושב מתחת לעץ ביער, ורגע אחרי – זומבים רוקדים לי בסלון”.
שעתיים של מוזיקה – מאלקטרוניקה מקומית, דרך פ’אנק חדש וגם ישן, עם נגיעות של ג’אז, תיבול עדין של גרוב ברזילאי ופירורי פופ סודני. כל זאת טבול ברוק עצמאי וכמה גברים (חטובים) עם גיטרות, קמצוץ היפ הופ, ונשיקה של רגאיי לקינוח.
רשימת השידור:
Bikini – מגדלים (Bikini 2, 1995)
Ofrin – Pis the Wis (The Bringer, 2013)
Sébastien Tellier – Black Douleur (L’incroyable Vérité, 2005)
Nostalgia 77 – What Do You Know wn, Love (Give the People What They Want, 2014)
David Crosby – Set That Baggage Down (Croz, 2014)
Israel Nash Gripka – Rex Animarum (Israel Nash’s Rain Plans, 2013)
Nektar – It’s All In The Mind (A Monstrous Psychedelic Bubble Exploding In Your Mind Vol.03, 2010)
Shawn Lee – Totally Tubular (Under The Sun OST, 2008)
Minnie Riperton – Les Fleur (Come To My Garden, 1970)
Madeline Bell – Step Inside Love (Doin’ Things, 1968)
Sasso – Agua Y Luz (BBE Seven Heven – Perfect Little Slices Of Soul, Funk And Funky Jazz From The 21st Century, 2011)
Alessandra Leao – Varanda (Mais Um Discos presents Mangue-folk, 2012)
Joao Donato – Whistle Stop (Donato Deodato, 1973)
Alsarah & The Nubatones – Soukura (Silt, 7 March 2014)
Lucas Santtana – O Deus Que Devasta Mas Também Cura (O Deus Que Devasta Mas Também Cura, 2012)
Juana Molina – Eras (Wed 21, 2013)
A Tribe Called Quest – Excursions (The Low End Theory, 1991)
Art Blakey – A Chant For Bu (Excursions) (VA – Tribe Vibes, 1997)
United Future Organization – Stolen Moments (Stolen Moments: Red Hot + Cool, 1994)
Stevie Wonder – Too High (Innervisions, 1973)
Annette Peacock – My Mama Never Taught Me How To Cook (X-Dreams, 1978)
DJ Rozroz – la ritournelle de Marvin Mashup – sebastien tellier & marvin gaye
Apollo Four Forty – The Man with the Harmonica (VA – Morricone RMX, 2001)
Shuggie Otis – Inspiration Information (Inspiration Information, 1974)
Paul Davidson – Midnight Rider (Fatboy Slim – Late Night Tales, 2009) (song from 1975)
Itamar Ziegler – The Well (The Birds, The Sky, The Trees…All That Shit, 2005)
Cass McCombs – Big Wheel (Big Wheel and Others, 2013)
Rising Appalachia – Filthy Dirty South (Filthy Dirty South, 2012)
בשבוע של יום האהבה תמלא שנה מאז שנפש רכה ואהובה במיוחד עזבה אותנו.
שנה מורכבת מאד עברה, מלאה עד גדותיה, כואבת, מלמדת, וגם מלאה ברכות ובהתהוות של משהו חדש. משם התוכנית מתחילה, וצומחת הלאה, למקומות אחרים.
(לא יהיה פה עצוב, מבטיחה)
רשימת השידור:
Cœur De Pirate – Ain’t No Sunshine (2:05) (Trauma, 2014)
DJ Rozroz – I feel roads – james brown vs. portishead mashup (3:11)
מתחילה בלי מילים, נעה קדימה ואחורה בזמן, עולה בקצב ושוב יורדת, מרוק לג’אז לאלקטרוני, למסורתי, לאקספרימנטלי, לאינסטרומנטלי, ועוד, ושוב, וחזרה, עד אין סוף. מסע פנימה והחוצה. נפגשת עם עצמי ויוצאת לעולם. מוזיקה. (עם קצת LSD באמצע)
רשימת השידור:
Les Baxter – Tropicando (2:34) (DJ-Kicks: Thievery Corporation, 1999)
David Crosby – What’s Broken (3:49) (Croz, 2014)
Linda Perhacs – Parallelograms (4:37) (Parallelograms, 1970)
Amy McKnight – The method (5:58) (Amy McKnight & Her Jerusalem 9, 2013) (no coast EP Project)
Damien Jurado – Jericho Road (3:40) (Brothers and Sisters of the Eternal Son, 2014)
Henri Texier – Quand Les Blues S’en Ira (3:26) (Ninja Tune & If Music Present: if, 2013) (Varech, 1977)
Museum of Bellas Artes – Abyss (4:21) (Pieces, 2013)
Juana Molina – Ferocisimo (3:23) (Wed 21, 2013)
Burt Bacharach & The Posies – What The World Needs Now Is Love (3:57) (Austin Powers: International Man of Mystery, 1997)
Dub Incorporation – Partout Dans Ce Monde (4:58) (Paradise, 2013)
Larry Gus – Paths Laid Down (4:52) (Years Not Living, 2013
Rising Appalachia and The Human Experience – Swoon (3:40) (Soul Visions, 2013)
Don Cherry with the Watts Prophets – Apprehension (4:39) (Stolen Moments: Red Hot + Cool, 1994)
Amerigo Gazaway – Yasiin Gaye – Inner City Travellin’ Man (6:09) (2014)
A Forest Mighty Black – Rebirth (4:13) (Thievery Corporation – DJ Kicks – גרסה מקוצרת של השיר, 1999) (Mellowdramatic, 1997)
Timothy Leary – Turn On, Tune In, Drop Out (2:25) (“Turn On, Tune In, Drop Out” OST, 1967)
Freak Power – Turn On, Tune In, Cop Out (4:26) (single, 1993)
Pierre Cavalli – Chasse A L’homme (2:26) (The Amorphous Androgynous – A Monstrous Psychedelic Bubble Exploding In Your Mind Vol.03, 2010) (Un Soir Chez Norris, 1971)
Kratos Himself – Imaginarium (3:57) (A Town Called Imaginarium, 2013)
L. Pierre – Harmonic Avenger (3:29) (The Island Come True, 2013)
The Memory Band – When I Was On Horseback (3:17) (Brownswood Bubblers Ten, 2013) (On The Chalk (Our Navigation Of The Line Of The Downs), 2013)
René Aubry – La Petite Cascade (3:42) (Plaisirs D’ Amour, 1999)
Beck – Heart Is a Drum (4:33) (Morning Phase, 2014)
No Blues – Wayack (4:12) (Kind Of, 2013)
Michael McDonald – I Keep Forgettin’ (Every Time You’re Near) (3:17) (LateNightTales Presents – Music for Pleasure, Tom Findlay, 2012) (If That’s What It Takes, 1982)
Criolo – Bogotá (4:40) (Nó Na Orelha, 2011)
Broken Bells – Holding On For Life (3:57) (After The Disco, 2014)
Warpaint – Love is to Die (4:51) (Warpaint, 2014)
The Bamboos – Leave Nothing Behind (4:14) (Fever In The Road, 2013)
גדלתי בבית של ספרים ושל מוזיקה. מאות (אלפי) הספרים של אבא, בכל מקום אפשרי, וארון התקליטים, שאהבתי כל כך להסתכל בו כשהייתי קטנה, וכשגדלתי – “לגנוב” ממנו תקליטים לחדר שלי (ואבא היה “גונב” אותם חזרה למטה). לפעמים אני מתבוננת בבית שלי עכשיו, ורואה עד כמה הוא מהדהד את הבית של ההורים שלי, שלא איתנו כבר די הרבה שנים, כמה הוא דומה לבית שגדלתי בו. והמוזיקה שהיתה בבית, ושתמיד אחשוב על הבית ועל ההורים כשאשמע אותה – הרבה מוזיקה ישראלית – מתי כספי, חווה אלברשטיין, הדודאים, שלישיית גשר הירקון, וגם הרבה ביטלס והרבה מוזיקה של שנות החמישים-שישים – בלדות אהבה של אבא שלי, שכל ערב היה פותח את הרדיו על קול השלום של אייבי נתן, לתוכנית האהובה עליו: The twilight time. (הנה כמה דוגמאות למוזיקה שאבא אהב כל כך, ואני איתו).
זכרון ילדות ראשון (או יותר נכון – זכרון שאמא סיפרה לי): אני בת שנה, ולא מפסיקה לצעוק “איה, איה”, עד שאמא מבינה שאני מבקשת לשמוע את השיר “איה”, של גליה ישי, מתוך תקליט שהיה לנו.
השיר הראשון שלי.
זכרון הילדות הכי משמעותי שלי: כל לילה, כשהיו משכיבים אותנו לישון, אבא ואמא ניגנו לנו את “בובה זהבה” של החלונות הגבוהים. וככה נרדמתי, לילה לילה, עד גיל מאוחר. עם המוצץ בפה, ממוללת את הסדין ביד ימין, והבובה זהבה. עד היום אנחנו אוהבים להירדם עם מוזיקה, אני והאחים שלי.
זכרון הילדות החביב עלי: אנחנו רוקדים בסלון לצלילי החיפושיות או אבבא. אמא רוקדת עם אחי, ואני עם אבא (אביטל עוד לא נולדה, או שהיתה תינוקת קטנה). ריקודי זוגות מאושרים בערב.
זכרון נעורים: אני יושבת מול הרדיו-טייפ הגדול בסלון, קסטה מוכנה להקלטה, והאצבע שלי על כפתור ה-Pause, גופי מתוח וכולי קשובה, מחכה לרגע בו השדרן יפסיק לדבר, ואוכל להקליט את השיר מהרדיו. וגם זה: מצעד הפזמונים 1983, “בוקר של כייף” של תיסלם לא זכה במקום הראשון, ואני מאוכזבת עד דמעות כמעט.
וגם: התקליט שקנו לי לבת המצווה, ושהתרגשתי כל כך ממנו – פס הקול של סרט הנעורים הצרפתי“שיגעון של מסיבה“, עם השיר הרומנטי בעולם כולו, והסצינה הרומנטית בעולם – באמצע המסיבה והמוזיקה הרועשת, הילד מניח לה אוזניות על הראש, והם רוקדים סלואו. וגם: האלבום של תיסלם שקיבלתי מתנה לאותה יום הולדת, עם העטיפה הנועזת, שהביכה אותי כל כך.
וגם: פוסטרים של זמרים מוערצים, מעמוד האמצע של מעריב לנוער, מכסים את קירות חדרי. מייקל ג’קסון ופול יאנג (שבעקרון היו שייכים לשני מחנות אוייבים), וואם, הווארד ג’ונס. ילדות אייטיס מושלמת.
וגם – תגליות מוזיקליות, לפי שנים ומקום מגורים.
שנות הפופ שליוו את התקופה הארוכה שבילינו בדרום אפריקה, אהבתי את A-HA עד דמעות, והתקליטון הראשון שרכשתי במו כספי היה Pop goes the world (שעד היום אני חושבת שזה שיר אדיר ממש!). ושני יוצאים מן הכלל של מוזיקה “איכותית” – האלבום האדיר Music for the masses של Depeche Mode, שליווה את תקופת ההתבגרות הקשה, והריבים עם אמא. הייתי מסתגרת בחדר ושומעת אותו בקולי קולות (באיזשהו שלב נתנו לי את האוזניות הגדולות של אבא, כי זה היה בלתי נסבל), וקייט בוש, אהובת ליבי, שגיליתי דרך אורי תובל, בן של חברים של ההורים, שהייתי מאוהבת בו לגמרי, ושהגיע מהארץ עם מוזיקה שלא הכרתי. עד היום The Kick inside, האלבום הראשון של קייט, הוא אלבום שאני יודעת בעל פה, ומתרגשת בכל פעם שאני שומעת.
גם את פינק פלויד הכרתי כמתבגרת בדרום אפריקה, אבל דרך האלבום האחרון שלהם. רק כשחזרתי לארץ, בגיל 17, נחשפתי לכל האלבומים המוקדמים שלהם, ולשפע של מוזיקת סיקסטיז-סבנטיז נפלאה. פינק פלויד, ולד זפלין, ואמריקה, ודילן, וג’ואן באאז, וג’ניס ג’ופלין, וג’ימי, ודברים אזוטריים יותר, כמו FAMILY האדירים (האלבום היחיד שאי פעם השאלתי ולא החזרתי…). כל המוזיקה שבאה יד ביד עם לבישת שרוואלים וההצטרפות לשומר הצעיר. אוספים שהכנו על קסטות, שעברו מאחד לשני -כמו “מיקס 5” המיתולוגי, שרק כעבור שנים גיליתי שכל הצד השני שלו הוא בכלל התקליט של “אמריקה“.
וגם – ביקור בניו יורק בגיל 18 כמעט. וביקור ראשון בחנות התקליטים Tower Records בברודווי. התדהמה מהגודל של החנות, מהשפע האדיר של התקליטים, וכל המחלקות השונות, וכל הדברים שלא הכרתי! חזרתי משם עם אלבום הג’אז הראשון שלי. הכרתי אז את TUTU של מיילס דיוויס, אבל קניתי את Bitches Brew שלו, רק בגלל העטיפה היפה כל כך. ואיזה אלבום ענק.
וגם – ההופעה הראשונה שאי פעם הלכתי אליה! נערה תמימה שחזרה לארץ אחרי 4 שנים בדרום אפריקה, והכל היה לי חדש ומרגש: שלמה ארצי, באמפי ראשון לציון. חום יולי אוגוסט. ההתרגשות! (למרות שכבר אז אהבתי יותר את האלבומים הישנים שלו – דרכים וחצות). ועוד מימי התיכון: ההופעה של דני רובס, באולם קטן ברחובות, מתי כספי בפארק המים ביבנה, נורית גלרון ויודית רביץ בוייסגל ברחובות.
ואחרון – השיר ששמעתי בגלי צה”ל ושהטריף עלי את דעתי, שגרם לי לחלום בלילות על הזמר עם הקול העמוק והמופלא, מבלי שידעתי בכלל איך הוא נראה, בשיר רוק שכמותו לא שמעתי אף פעם. השיר שהריץ אותי לחנויות תקליטים ב”עיר הגדולה” ראשון לציון, עוד לפני שהאלבום הגיע לחנויות – Jeremy של פרל ג’אם. (והאלבום TEN, בקסטה, נסע איתי גם לטיול הגדול במזרח, וגם עבר לגור איתי בניו יורק).
ככל שאני כותבת, כך עולים עוד זיכרונות ועוד מוזיקה מציפה אותי מבפנים. זה ממש כמו לדפדף באלבום תמונות שלא פתחתי הרבה זמן.
אני חושבת שהעניין עם מוזיקה שליוותה את הילדות הוא שאלו שירים שחרוטים עמוק עמוק, בשכבות הפנימיות של הנפש. אלו השירים שאת המילים שלהם תמיד נדע בעל פה, תמיד נזכור כל תו ותו. כמו שילדים יכולים להאזין לאותו סיפור שוב ושוב (ושוב, ושוב) – יש להם יכולת להאזין אחרת לדברים. להקשיב עד תום, ללמוד משהו בצורה מוחלטת. יכולת שהולכת לאיבוד לרוב האנשים עם הגיל, ובטח היום, כשהעולם זז מהר כל כך, והגירויים הם אינסופיים.
אני חושבת שמוזיקה היא אחת המתנות הגדולות שאנחנו יכולים להעניק לילדים שלנו. ואמנם אין לי ילדים משלי, אבל אני מתעבת בכל ליבי את אלבומי ה-“XXX לילדים”, ובטוחה שעדיף להם עשרות מונים להאזין לביטלס, או לכל מוזיקה שההורים אוהבים.
ועוד משהו שניסחתי לעצמי לאחרונה, במסגרת הניסיונות שלי לפענח את עצמי, את האמונות שלי על החיים, ולהבין איך הגעתי אליהן – זה שהמוזיקה היא זו שבאופן משמעותי הרחיבה את תפיסת העולם שלי. לא זוכרת שיחות על פוליטיקה בבית, לא זוכרת השפעות מיוחדות גם בתנועת הנוער (למרות שכנראה היו, בכל זאת, השומר הצעיר). אבל הבנתי שבזכות האהבה העצומה שלי למוזיקה, הצורך שלי להיחשף ולשמוע עוד ועוד, להכיר עוד אמנים ועוד סגנונות, לשבת עם המילים של השירים, וללמוד אותן בעל פה באדיקות, סרטים מוזיקליים (The Wall, שיער) והסרטים התיעודיים שראיתי בשלב מאוחר יותר – הם אלו שהרחיבו את תפיסת עולמי, את ההסתכלות שלי על המציאות שמקיפה אותי ואת התודעה שלי. המוזיקה היא שהפכה אותי למי שאני. המוזיקה היא חיי.
“It is music and dancing that make me at peace with the world and at peace with myself.” Nelson Mandela
==================== הפוסט המקורי התפרסם בבלוג המוזיקה הנפלא קולומבוס, במסגרת שבוע ילדוּת.
====================
אחת ששומעת – גם בפייסבוק!
