דמוקרטיה

נתקלתי בפוסט הזה של השופט והיועץ המשפטי לממשלה לשעבר מיכאל בן-יאיר, ואני חושבת שהוא חשוב במיוחד וראוי להדהוד, ולכן מפרסמת אותו גם פה:

—————————-

לאחרונה נשמעו בארץ קריאות לאי-התנדבות לשרות צבאי, לסרבנות ולמרי אזרחי. קריאות אלה הושמעו כחלק מההתנגדות האזרחית הערה לפעולותיו של השלטון הנוכחי במסגרת “הרפורמה המשפטית”, שנועדה, כל-כולה, במוצהר ובמפורש, לשנות את המשטר בישראל ממשטר דמוקרטי וחופשי למשטר סמכותני ודכאני.

קריאות אלה זכו, כמובן, לגינוי מצד השלטון ודובריו, הסבורים שגם אם יש מקום להתנגדות אזרחית, עליה להיות “מנומסת” ואנמית בלבד. ראוי לבחון את השאלה כדי להעמיד דברים במקומם הנכון. הדברים הבאים מבוססים על הרצאה שנשאתי בכנס הארגון הבינלאומי של עורכי דין ומשפטנים יהודים, פחות מחודשיים לאחר תחילת כהונתי כיועמ״ש, ביום 28.12.1993.

אזרח שאינו שבע רצון מפעולות השלטון אינו חייב להישאר באפס מעשה. לרשותו עומדים אמצעים שונים כדי לשנות את דרכו של השלטון, ומספרם ויעילותם נגזרים מאופי המשטר.