2012
February
Standard

אחת ששומעת #299 | 22/12/17 | Healing

♫  

אז אמנם אני לא מהטיפוסים המופלאים הללו, שעומלים ומכינים סיכומי סוף שנה מוזיקליים שמעשירים את הנפש ואת הידע, אבל ארצה או לא, סוף השנה כן גורמת לי לחשבון נפש מוזיקלי קל, כך שהתוכנית השבוע בהחלט מייצגת חלק מהאלבומים שאהבתי במיוחד השנה (אלבומי השנה שלי!). 2017 היתה שנה של שפע מוזיקלי נפלא – כמו שאמרתי בתוכנית: ככל שהמצב הפוליטי מתדרדר, כך המוזיקה משתבחת. ואני בהחלט הרגשתי את זה השנה.
מבטיחה לעצמי בקול רם, מעל דפי הבלוג, לשאוף וכן להכין לפחות רשימה של האלבומים האהובים עלי השנה, ולו בשביל עצמי (טוב, נו, אולי מי מכם גם ישמח).
ועד אז, מוזיקה!

The Playlist:

  1. Mille Colombes – Le lit, l’ordinateur (3:25) (OUF, l’anthologie souterraine, 2015-2017, 2017)
  2. Nathaniel Merriweather – Pit Stop (Take Me Home) (3:56) (Dan the Automator: Lovage – Music to Make Love to Your Old Lady By, 2001)
  3. Sarah Maison – Western arabisant (4:14) (OUF, l’anthologie souterraine, 2015-2017, 2017)
more
Standard

אחת ששומעת #297 | 7/12/17 | Justice

♫  

הנה מתקרבת לה סוף השנה. החורף כבר כאן, ובין החגים לחגיגות זה זמן יפה להתכנסות – בבית עם ספר, וגם בלב – לשקט, להתבוננות, להקשבה וגם להבנות והחלטות. מה יש לי, מה אני רוצה, לאן אני רוצה, איך? פני לעתיד, לאמור. מה הלאה, מה הלאה?
אבל מה שהבנתי (שוב) בתקופה האחרונה זו התזכורת של ה”כאן ועכשיו” – ההבנה שבכל פעם שאני נבהלת/נלחצת/מלחיצה זה רק ממחשבות על העתיד, זה קורה רק מפני שאני רצה קדימה בראש, וחושבת לעצמי שעוד X שנים ארצה כך וכך או אחרת, ושאם הדברים הם כאלו עכשיו אז איך זה יקרה, וכו’ וגו’. וכך אני רצה בראש ומדמיינת דברים שעוד לא קרו, ושאין לדעת אם יקרו, ושלכן אין טעם לחשוב עליהם, כשבעצם הכאן ועכשיו שלי טובים, בריאים, אהובים ואוהבים. אז כל מה שאני מזכירה לעצמי בתקופה האחרונה זה להשאר איפה שאני, ולא לייצר דאגות שאינן קיימות.
ועכשיו אני מנסה לחבר בין ההמצאות בהווה לבין מחשבות על קריירה, וזה מאתגר – עשייה שמונעת מתוך מה שאני רוצה עכשיו, ולא מתוך לאן אני רוצה להגיע.
והנה – אמרתי את זה בקול. וזה תמיד צעד חשוב.

more