Me’shell Ndegeocello, מהמוזיקאיות האהובות עלי, מגשימה לי חלום ומגיעה לשתי הופעות בתל אביב, במסגרת פסטיבל מוזיקה והעיר הלבנה. שתי הופעות, ואני הכנתי כרטיסים לשתיהן, כי אין סיכוי שאפספס את זה. (מתרגשת כמו ילדה!).
קצת מוזר שרוב האנשים לא מכירים את שמה של הזמרת/בסיסטית שהיתה מועמדת לתשעה פרסי גרמי. מעבר לפרוייקט הסולו שלה, מ’של ניגנה עם כל השמות הגדולים – מדונה, הרולינג סטונס, ג’ון מדסקי, אלאניס מוריסט, blind boys of Alabama ועוד. המוזיקה שלה משלבת פאנק, סול, היפ הופ, רגאיי, ג’אז ורוק, והשירים שלה תמיד מרגישים אישיים מאד – אהבה ואכזבה, אלוהים, גזענות, עוני, פשע, כמיהה וחיפוש. ותמיד עם נגינת הבס המיוחדת שלה, והקול העמוק והמלטף שלה, ותמיד בכנות מוחלטת.
- Free my heart (5:21) (Peace beyond Passion, 1996)
- Dead End (5:08) (Weather, 2012)
- Mu-Min (1:54) (Dance of the infidel, 2005)
- Oysters (2:36) (Weather, 2012)
- Grace (4:26) (Bitter, 1999)
- The Womb (1:25) (Peace beyond Passion, 1996)