♫♫
בשבוע שעבר עברתי קצת על הבלוג שלי, וראיתי שפעם הייתי כותבת טקסט עם כל תוכנית שהעליתי און-ליין. לעיתים קצר, לעיתים ארוך, אבל טקסטים אמיתיים, על דברים שחשבתי או שהרגשתי. ואני יודעת שמאז שאני פה בברלין, הטקסט שלי התמעט והלך, ובעצם רוב הזמן הוא איננו כלל, רק המוזיקה והתמונה השבועית.
לא יודעת לומר בדיוק למה המילים הכתובות שלי נעלמו. אולי כי הגעתי לעולם חדש, והתחלתי לבנות חיים חדשים, והשפע היה רב ומלא כל כך, שלא נותרו לי מילים? אולי פשוט כי אני כבר לא חיה בתוך התסכול והקושי, שליוו אותי הרבה שנים בארץ? הרי אומרים שקשיים עושים נפלא ליצירה (היוש, דכאון!).
בכל מקרה, עברתי על הבלוג, וקראתי הרבה דברים שכתבתי, והופתעתי שאני זו שכתבה את המילים האלה, כי שכחתי, וכי שכחתי איך אני נשמעת בכתיבה. וגם כי זה עשה לי חשק לחזור ולכתוב. יש בזה משהו שגורם לי ליישר קו עם עצמי, וזה מרגיש לי חשוב. כי החיים הרי אותם חיים. והאתגרים אותם אתגרים, ורק אני משתנה בתוכם, או לפחות יש בי את פוטנציאל ההשתנות. אז מבטיחה לעצמי בריש גלי לנסות ולכתוב שוב (בשבילי, לא בשבילכם).