Search Results
Standard

♫ אחת ששומעת #99 | 21/7/13 | גולשת / פנויה להצעות ♫


♫  להאזנה ישירה מהמחשב או הסמרטפון   (להורדה: קליק ימין + ‘שמירה בשם’)

reflections

הימים האלה. כל כך הרבה דברים משתבשים ומשנים את התוכניות בצורה עקבית כל כך, שכבר אין מקום להתבאס מהם, ואני פשוט מקבלת את הדברים כמו שהם, וזורמת עם השינויים, הביטולים, ההפתעות, התקלות, המכוניות הנתקעות, האזניות הנשברות, הרכבות המפוספסות, ההופעות המפוספסות. ומחייכת, באמת, מכל הלב.
תקופה שכזו. אמצע הקיץ, לאט לאט אני עושה את הבית לשלי, בסיומה של עבודה אחת ועוד אין לי מושג מה תהיה הבאה. מרגישה את ההזדמנויות באויר, את האפשרויות שמרחפות. נותנת למוזיקה ולאופטימיות לעטוף אותי, ומרשה לעצמי לשלוח קול קורא:

מחפשת עבודה, במשרה לא מלאה. אשמח אם היא תהיה קשורה למוזיקה, ליזמות חברתית כלשהי, או פשוט קשורה בעשיית טוב כללי.

וגם:

 מזמנת לי זוגיות השנה, ואומרת את זה קבל עם ועדה, כדי להוכיח לעצמי שאני רצינית, וגם כדי שתרגישו חופשיים להכיר לי את המיועד.

 

more
Standard

♫ אחת ששומעת #98 | 7/7/13 | טיפת מזל ♫

  ♫  להאזנה ישירה מהמחשב או הסמרטפון
(להורדה: קליק ימין + ‘שמירה בשם’)


פגשתי מישהי לאחרונה, שאמרה משפט שלא עוזב אותי: “יש לי מזל בחיים, אני פוגשת אנשים מקסימים”.

ההסתכלות על הדברים שנקרים בחיינו, כעל “מזל”, השמחה והאור שהיו לה בעיניים, ובעיקר הכרת התודה הזאת, ההערכה לטוב שבחיים – הזכירו לי ברכת יום הולדת שקיבלתי פעם – פשוטה  וחסכונית, אבל אחת הטובות: “מזל טוב, כי גם את זה צריך בחיים”.

ואני, שחמש עשרה השנים האחרונות בחיי היו עמוסות דרמות שלא יביישו ערוץ טלנובלות, פתאום אני שם, במזל הזה, שלא חשבתי עליו כל כך הרבה זמן, ואם כן, בטח שלא לחיוב. ועכשיו אני מנסה לראות אותו. מנסה לראות אותו בלי מאמץ, ביום יום, לאו דווקא ברטרוספקטיבה וחשבונות נפש וכו’, אלא בכאן ועכשיו שלי. ולא מסתכלת על מזל רע, אלא רק על זה הטוב.

more
Standard

♫ אחת ששומעת #97 | 30/6/30 | לחם ומים ♫

 
  להאזנה ישירה מהמחשב או הסמרטפון   (להורדה: קליק ימין + ‘שמירה בשם’)

we used to be so happy.

מחשבות שהיו לי השבוע, על הפער בין הדעות, המחשבות והאמונות שלנו, לבין ההתנהגות שלנו בפועל. על ביטויים נאורים ורגישים מחד, אבל על התפרצויות זעם מאידך. על הטפה לסובלנות ואהבה, שמגיעה עם פתיל קצר וחוסר הקשבה לזולת. על תסכולים שיש לנו על אחרים, שנובעים בעצם מההתנהגות שלנו. על הפער שבין איך שהיינו רוצים להיות, לבין היום יום שלנו, בו האידאל הזה עומד למבחן כל הזמן. על המתח המתמיד בין ההתנהלות שאנחנו יודעים שתיצור אצלנו שקט ושלווה פנימיים, לבין הרצון להיות קורבן, להיות מסכן, להיות זועם. ועל איך מצמצמים את הפער הזה, בין ההבנות שיושבות בראש, לבין מה שקורה בלב, איך מאפשרים לאסימון הזה ליפול ולנחות במקום הנכון, איך מתאחדים עם עצמנו.

חוץ מזה, נפלתי מהסולם כשצבעתי את הבית החדש בשבת, וחטפתי זאפטה רצינית בעצם הזנב. שגורמת לי לשים לב טוב טוב לכל תנועה ולכל עשייה, כי הכאבים לא מרחמים. כך שיש לי שוטר פנימי קשוח במיוחד בימים אלו, ויש לי תחושה שזה לטובתי. (והמטבח הפך לטורקיז).

more