♫ להאזנה לתוכנית בקובץ MP3 (להורדה: קליק ימין + ‘שמירה בשם’)
בין ימים של זכרון ואבל ליום אחד של שמחה וחגיגה, אני בעיקר נוטה להתכנס עם עצמי, להסתגר בביתי ולהרהר (לעיתים להתמרמר) על המהות האמיתית של הדברים, המשמעות שיכולה להיות – זו הטמונה בלב ליבם של הדברים, לעומת זו שיוצאת החוצה ברעש גדול, וכל מטרתה הסחת הדעת מהדבר האמיתי.
קצת כמו המנהלת שלי, אי אז בזמנו, שתמיד הגיעה למשרד אחרי ועזבה לפני, אבל כשהיתה צועקת במסדרונות כמה היא עייפה היא הגיעה ראשונה והלכה אחרונה – זה מה שראו ושמעו. ההכרה שרוב רובו של הזמן דבר “קיים” רק בגלל הרעש שנעשה סביבו – אבל הפער בינו לבין האמת, לבין המציאות, גדול לאין שיעור. רק כשלא מאזינים לרעש שמסביב אפשר לגעת באמת.
תוכנית רכה יותר השבוע, יותר גיטרות, משהו של בסיס, של אדמה. הרבה שירים שכבר חיכו לי במחשב של הרדיו, לאמור: הרבה שירים שכבר השמעתי בעבר. הרבה שירים אהובים מאד, לאמור: “השיר הכי יפה בעולם”.
