המממ.
מרגישה שאין לי מה לכתוב הפעם.
אז אני אכתוב על המוזיקה. זאת תוכנית שהכנתי ודייקתי והקפדתי מראש, ושברגע האחרון השתנו בה הרבה דברים, בשידור חי. זו פעם ראשונה שתוך כדי שידור אני משנה כל כך הרבה, ואפילו את השיר הראשון! (שיר חשוב במיוחד, תמיד). הופך את השידור לחווויה אחרת.
בזמן האחרון אני נוטה יותר לפאנק, ולג’אז, ולמקצבים, ולאלקטרוני. לגרוב של הנשמה, שיכול להעיר את הצד החי, או ללטף את הצד האפלולי. אבל האפלוליות לא מגיעה ל’אחת ששומעת’, פה זה הגרוב הטוב.
אחת ששומעת, כל יום ראשון, 12:00-14:00.
בזמן האחרון, בכל פעם ששואלים אותי מה שלומי, אני עונה: “המצב גרוע, אבל שלומי מצויין”. סוג של פולניות.
ואחד הדברים שעושים לי את הטוב הזה זה הרדיו. לא יודעת אם אני יכולה לתאר כמה טוב לי ברדיו.
בפעם הראשונה בחיים, יש לי עולם שהוא רק מוזיקה. תחום שלם בחיי, שמאז ומעולם היה משמעותי מאד, ושכמעט לא היה לי עם מי לדבר עליו (בגלל זה, אני חושבת, פיתחתי בזמנו התמכרויות קשות לרדיו ולשדרנים מסויימים…). והנה, עכשיו יש לי את זה משלי. וזה נפלא. פתאום יש לי אנשים שאני יכולה לדבר איתם כמעט רק על מוזיקה, ולגלות עוד מוזיקה, ולצלול ולהמריא במוזיקה. הלב מתפוצץ משמחה. סוכריות קופצות בלב שלי.
עוד רגע נגמרת לה שנה. טובה כל כך, קשה כל כך. כמה דברים קרו השנה, כמה דברים השתנו. מסיימת אותה בחיוך גדול, ובהתכווננות אופטימית לעתיד מבטיח.