Search Results
Standard

אחת ששומעת #296 | 30/11/17 | Bodylife

♫  

לא הייתי מצפה מהכניסה הרשמית של החורף להיות תקופה של שינויים או של החלטות. או של החלטות ושל שינויים. זה זמן של התכנסות, לא? חשבתי שבאביב מתחילים להניע דברים. אבל הי, כנראה שמכיון שהכל משתנה כל הזמן בכל מקרה, מדי פעם השינויים האלה צריכים גם לנבוע מאיתנו. בקיצור, תקופה של שינויים. והחלטות. התבחבשתי עם עצמי רבות בחודשיים האחרונים, בניסיון לגשר בין הפנטזיות לבין המציאות, ובעיקר כדי להבין בסופו של דבר שההחלטות שאני מקבלת צריכות להיות של הכאן והעכשיו, ולא של עתיד שאינו נודע.

ומוזיקה.

The Playlist:

  1. Bobby Hebb – Sunny (2:44) (1966)
  2. Lonnie Liston Smith – Peace & Love (Reflections Of A Golden Dream, 1976)
  3. Mariam The Believer – Bodylife (5:16) (Love Everything, 2017)
  4. Matt Berry – Gather Up (2:19) (Kill The Wolf, 2013)
  5. Bobbie Gentry – Fancy (4:22) (Fancy, 1970)
  6. מתי כספי עוד תראי את הדרך (4:55) (סוף היום, 1981)
more
Standard

אחת ששומעת #295 | 23/11/17 | Gray and Green

♫  

בשבוע שעבר עברתי קצת על הבלוג שלי, וראיתי שפעם הייתי כותבת טקסט עם כל תוכנית שהעליתי און-ליין. לעיתים קצר, לעיתים ארוך, אבל טקסטים אמיתיים, על דברים שחשבתי או שהרגשתי. ואני יודעת שמאז שאני פה בברלין, הטקסט שלי התמעט והלך, ובעצם רוב הזמן הוא איננו כלל, רק המוזיקה והתמונה השבועית.

לא יודעת לומר בדיוק למה המילים הכתובות שלי נעלמו. אולי כי הגעתי לעולם חדש, והתחלתי לבנות חיים חדשים, והשפע היה רב ומלא כל כך, שלא נותרו לי מילים? אולי פשוט כי אני כבר לא חיה בתוך התסכול והקושי, שליוו אותי הרבה שנים בארץ? הרי אומרים שקשיים עושים נפלא ליצירה (היוש, דכאון!).
בכל מקרה, עברתי על הבלוג, וקראתי הרבה דברים שכתבתי, והופתעתי שאני זו שכתבה את המילים האלה, כי שכחתי, וכי שכחתי איך אני נשמעת בכתיבה. וגם כי זה עשה לי חשק לחזור ולכתוב. יש בזה משהו שגורם לי ליישר קו עם עצמי, וזה מרגיש לי חשוב. כי החיים הרי אותם חיים. והאתגרים אותם אתגרים, ורק אני משתנה בתוכם, או לפחות יש בי את פוטנציאל ההשתנות. אז מבטיחה לעצמי בריש גלי לנסות ולכתוב שוב (בשבילי, לא בשבילכם).

more
Standard

אחת ששומעת #294 | 16/11/17 | הכל זהב

♫  

פעם, כשהייתי בתיכון, בערך באמצע נובמבר, החלטנו שדי. חייבים להביא את החורף, זה לא ייתכן.
לבשנו – כרמית, אסנת ואני – את הסוודרים הכי גדולים וחמים שלנו, ויצאנו לרחוב, לטיול ארוך בכל השכונה – להביא את החורף.
השבוע דיברתי עם חברה בארץ, שאמרה לי שכן, סתיו בארץ, ו-27 מעלות…

אז הרשו לי לעזור להביא לכם את החורף, פה, מברלין שמעלותיה נשקו השבוע ל-0 (למרות שהתחמם, ועכשיו נעים לי ב-8 מעלות), עם מוזיקה שמביאה חורף. לבשו סוודר (או סווטשירט), מזגו כוס יין (או תה), ולחצו על PLAY.
(ואל דאגה, כמו תמיד, מתחממים והולכים תוך כדי תוכנית, ובסוף כבר אביבי לגמרי).

The Playlist:

  1. Yehezkel Raz – Felt (3:34) (för Nils, 2017)
  2. Alfa Mist – Breathe (Feat. Kaya Thomas-Dyke) (7:27) (Antiphon, 2017)
  3. Erik Darling – St. John’s River (True Religion, 1961)
  4. Françoiz Breut – Si Tu Disais (2:24) (Single, 2000)
  5. Django Django – Hand of Man (Django Django, 2012)
more
Standard

אחת ששומעת #293 | 9/11/17 | Opening

♫  

The Playlist:

  1. Mariam The Believer – Opening (3:26) (Love Everything, 2017)
  2. Moses Sumney – Self-Help Tape (3:01) (Aromanticism, 2017)
  3. Alfa Mist – Potential (5:09) (Antiphon, 2017)
  4. Morcheeba – Trigger Hippie (5:31) (Who Can You Trust, 1996)
  5. Tamil Rogeon – Early Evening (5:06) (24 Hours in Lapa, 2017)
  6. Rotary Connection (With Minnie Riperton) – Love Has Fallen On Me (4:19) (Hey Love, 1971)
  7. The Frightnrs – All My Tears (Version) (4:13) (More to Say Versions, 2017)
  8. Trio Da Kali, Kronos Quartet – Eh Ya Ye (4:51) (Ladilikan, 2017)
  9. Me’Shell NdegéOcello – who is he and what is he to you (4:49) (Peace beyond passion, 1996)
  10. The Soul Session – Wish The Beat to Never Stop feat. Omar (5:48) (Two, 2017)
  11. Gil Scott Heron and Brian Jackson – the bottle (5:10) (Winter in america, 1974)
more
Standard

אחת ששומעת #292 | 2/11/17 | ציפורים

♫  

התלבטתי איזה צילום להעלות השבוע לתוכנית, כי בסופ”ש יום ההולדת שלי נסענו לראות ציפורים נודדות. אבל הכתום-כתום הזה, עם שפע הדלעות שמציף עכשיו, הוא הצבע שאני רוצה לקראת החורף, שלתחושתי יהיה אפור מאד השנה. אז אולי זו התמונה הצבעונית האחרונה לתקופה הקרובה…
אז שבוע יום הולדת. חברוּת, זוגיות, אהבה, אתגרים, מחשבות על הווה ועתיד, וכמובן ציפורים. שנודדות. עוזבות את אגמי ברנדנבורג ועפות (גם) לישראל. ואני פה. שנים רבות עד שהצלחתי לפרוס כנפיים ולעוף, ולפני שנה וחצי נחתתי פה, בברלין, ואני עדיין בונה את הקן שלי, כדי שיהיה חמים ונעים ובטוח ומגונן. ואולי גם בגלל זה נשטפתי גל של נוסטלגיה מוזיקלית. לא כזו שלוקחת אותי לילדות, אלא כזו שנוגעת בתקופות המשמעותיות שלי בחיי הבוגרים, מוזיקה של רגשים ומקומות משמעותיים בחיי. שירים שזורמים עמוק בדמי ואני יודעת כל תו ותו בהם.
מאחלת לעצמי שנה של ריפוד הקן, ועם זאת של פריסת כנפיים. של בטחון במקום בו אני נמצאת ויחד עם זאת החופש לעוף סביב, לראות, לגלות, להיות חופשיה ולאפשר חופש לאהובי. יום הולדת שמח ושנה טובה!

more