בזמן האחרון, בכל פעם ששואלים אותי מה שלומי, אני עונה: “המצב גרוע, אבל שלומי מצויין”. סוג של פולניות.
ואחד הדברים שעושים לי את הטוב הזה זה הרדיו. לא יודעת אם אני יכולה לתאר כמה טוב לי ברדיו.
בפעם הראשונה בחיים, יש לי עולם שהוא רק מוזיקה. תחום שלם בחיי, שמאז ומעולם היה משמעותי מאד, ושכמעט לא היה לי עם מי לדבר עליו (בגלל זה, אני חושבת, פיתחתי בזמנו התמכרויות קשות לרדיו ולשדרנים מסויימים…). והנה, עכשיו יש לי את זה משלי. וזה נפלא. פתאום יש לי אנשים שאני יכולה לדבר איתם כמעט רק על מוזיקה, ולגלות עוד מוזיקה, ולצלול ולהמריא במוזיקה. הלב מתפוצץ משמחה. סוכריות קופצות בלב שלי.
ובכלל, יש שם ברדיו אנשים שאני מתחברת אליהם בכל כך הרבה אופנים. והתוכנית, והעריכה, והשידור, בלייב, והזמן טס כל כך מהר. בזמן האחרון אני פשוט לא רוצה לצאת מהאולפן בתום השעתיים שלי. מוכנה להמשיך ולאלתר עוד ועוד, זה עונג צרוף כל כך, מציף ממש.
עוד רגע נגמרת לה שנה. טובה כל כך, קשה כל כך. כמה דברים קרו השנה, כמה דברים השתנו. מסיימת אותה בחיוך גדול, ובהתכווננות אופטימית לעתיד מבטיח.