2011 הייתה שנה של המון מוזיקה חדשה וטובה, אבל גם שנה של גילויים, הופעות והפתעות.
3 שעות עם המיטב הסובייקטיבי של אליענה בן-דוד וברק חיימוביץ’, ברדיו הבינתחומי.
התארחו בתוכנית:
My Morning Jacket | Other Lives | Sandro Perri | You Can’t Win, Charlie Brown | Portugal. The Man | AM & Shawn Lee | Shawn Lee’s Ping Pong Orchestra | Ocote Soul Sounds | Dengue Fever | Bombino | Tinariwen | Gil Scott Heron | Bert Jansch | Nostalgia 77 | Adrian Younge | The Shaolin Afronauts | Ibrahim Maalouf | John Zorn | Timber Timbre | The Antlers | Kammerflimmer Kollektief | Low | Bonnie ‘Prince’ Billy | Nicholas Jaar | FourTet | James Blake | Barry Adamson | Fujiya And Miyagi | Danger Mouse & Daniele Luppi | Sun Ra And His Myth Science Arkestra | Little Axe | Sébastien Tellier | Michael Leonhart & The Avramina 7 | Hidden Orchestra | DJ Shadow
בזמן האחרון, בכל פעם ששואלים אותי מה שלומי, אני עונה: “המצב גרוע, אבל שלומי מצויין”. סוג של פולניות.
ואחד הדברים שעושים לי את הטוב הזה זה הרדיו. לא יודעת אם אני יכולה לתאר כמה טוב לי ברדיו.
בפעם הראשונה בחיים, יש לי עולם שהוא רק מוזיקה. תחום שלם בחיי, שמאז ומעולם היה משמעותי מאד, ושכמעט לא היה לי עם מי לדבר עליו (בגלל זה, אני חושבת, פיתחתי בזמנו התמכרויות קשות לרדיו ולשדרנים מסויימים…). והנה, עכשיו יש לי את זה משלי. וזה נפלא. פתאום יש לי אנשים שאני יכולה לדבר איתם כמעט רק על מוזיקה, ולגלות עוד מוזיקה, ולצלול ולהמריא במוזיקה. הלב מתפוצץ משמחה. סוכריות קופצות בלב שלי.
ובכלל, יש שם ברדיו אנשים שאני מתחברת אליהם בכל כך הרבה אופנים. והתוכנית, והעריכה, והשידור, בלייב, והזמן טס כל כך מהר. בזמן האחרון אני פשוט לא רוצה לצאת מהאולפן בתום השעתיים שלי. מוכנה להמשיך ולאלתר עוד ועוד, זה עונג צרוף כל כך, מציף ממש.
עוד רגע נגמרת לה שנה. טובה כל כך, קשה כל כך. כמה דברים קרו השנה, כמה דברים השתנו. מסיימת אותה בחיוך גדול, ובהתכווננות אופטימית לעתיד מבטיח.
סאן רא ארקסטרא, שקיימת משנות החמישים, ושמרשל אלן, המוזיקאי שמוביל אותה כיום הוא בן 87. כמעט בכיתי כשהם עלו על הבמה. מודה שגם (בעיקר?) בגלל שהוזמנתי להשתתף בתוכנית ספיישל שברק חיימוביץ’ עשה עליהם ברדיו הבינתחומי, כך שבחודש האחרון שמעתי המון מוזיקה שלהם, ראיתי סרטים וראיונות עם ועל סאן רא ועל הארקסטרא המופלאה שלו, וכשראיתי את מרשל אלן בן ה-87 על הבמה, הרגשתי כאילו ואני מכירה אותו. והמוזיקה, נפלאה ומופלאה, שונה מכל דבר אחר. התמסרות מוחלטת לצלילים, והתרוממות נפש.
בקיצור, שבוע שהתחיל נפלא.
והתוכנית הפעם – כמו שמישהי כתבה לי בפייסבוק תוך כדי שידור: “יש לך מצב רוח טוב היום!”
אז כן, מצב רוח טוב. טוב. טוב לי. (סמיילי עם חיוך ענק!)
Rotary Connection | Hardkandy | Spanky Wilson | Steely Dan | Lianne La Havas | The Antlers | Michael Leonhart & The Avramina 7 | Hidden Orchestra | Psapp | Paper Tiger | The High Llamas | Sébastien Tellier | Feist | Jolie Holland | Alice Smith | Azure Ray | Down To The Bone | Booker T. Jones | רות נודלמן | Herbie Hancock | Mickael Brecker | Prince | Matthew Davis | JoBee Project | רואי לוי | Alice Coltrane | Sun Ra And His Myth Science Arkestra
ומזכירה לכם שיש גם מיקסטייפ חדש. מומלץ לנסיעות קצרות או ארוכות.
* וכוכבית בואו למצעד זכויות האדם השנתי. ביום שישי הזה, 9 לדצמבר. זה אנחנו, האדם הזה – נשים, קשישים, עולים חדשים, ערבים, בעלי מוגבלויות פיזיות, בדואים… כי דיור, חופש ביטוי, בריאות, חינוך, פרטיות, ביטחון אישי, זהות תרבותית ומגדרית ודתית אינם פריבילגיה, אלא זכות שחובה לממש לכל אדם באשר היא והוא.
ואני לא ממש מוצאת את הדרך להכניס אותו לפלייליסט של ‘אחת ששומעת’, אז מקדישה לו פוסט נפרד.
כל כך הרבה גלום בו.
זה קודם כל שיר ילדות שלי. גדלתי בבית מלא כל טוב מוזיקלי, ואת סדרת הטלויזיה M*A*S*H ההורים שלי ראו באדיקות. אני מניחה שבמשך 11 שנות שידורה, אבל לא ממש בטוחה. בכל מקרה, גם הסדרה הזאת היא חלק מנוף ילדותי. סדרה חזקה, שכאני חושבת עליה עכשיו, מדהים ששודרה במשך זמן רב כל כך, עם ההומור השחור שלה והביקורת האנטי-מלחמתיות שלה. (בישראל של היום אפשר לשדר סדרה כזאת?).
וכמו הרבה דברים מהילדות, לקח לי שנים רבות להבין את המשמעות של השיר הזה. את המשמעות של המילים, אני מניחה. ואז הוא קיבל נופך נוסף. (ושנים רבות ראיתי בו משהו מאפשר ומפרגן ומבין).
ולא שיש לי כוונה לדכדך או משהו.
זה כמו, למשל, שההורים שלי תמיד היו דופקים על השולחן ואומרים “טאץ’ ווד”. וזה היה דבר כזה שהם עשו, ואת המשמעות של האקט הזה הבנתי עם השנים (“חמסה חמסה” של אשכנזים). אבל אני ממש זוכרת את היום בו נפל לי אסימון המשמעות של המילים: גע בעץ. וזה היה שנים רבות אחרי שהבנתי אותן, אחרי שידעתי אנגלית מצויין. האקט של הדפיקה על העץ (או על הראש, פעמים רבות…) ביטל את הפירוש הישיר של המילים, משהו כזה.
מה שלוקח אותי עכשיו למחשבה שכל כך הרבה דברים נעשים באופן אוטומטי בחיים שלנו, על ידינו ועל ידי אחרים, כל כך הרבה דברים שאנחנו מקבלים כמובנים מאליהם, ובעצם לא עוצרים רגע להבין את המשמעות שלהם.
חושבת על שיר לסגירת הפוסט, כדי להשאיר טעם מתוק בפה, אבל ברקע מתנגן הפס קול של “The Virgin Suicides” של סופיה קופולה (כי חיפשתי את השיר suicide is painless במחשב, וחייבת להודות שהופתעתי מכמות השירים שהוא מצא עם המילה suicide).
והנה התשובה! בדיוק התחיל להתנגן ברקע פרנק זאפה עם Suicide Chump. מזל שיש מישהו עם הומור בשטח!
