1. Maria Callas – carmen (4:26)
2. Florence And The Machine – Dog Days Are Over (4:12)
3. KUTIMAN – Music Is Ruling My World (4:00)
5. (3:49) להקה רטורית – סדר יום
6. Pink Floyd – Money (6:22)
7. Malcolm McLaren – Jazz Is Paris (5:16)
8. Love – Alone Again Or (3:16)
9. Yawning Man – Perpetual Oyster (5:22)
10. Phillip Cohen Solal – Moonshine Sessions – Psycho Girls & Psycow Boys [Haaksman & Haaksman Remix] (6:01)
11. תיסלם – בוקר של כייף (4:44)
12. Carpenters – Top of the world (3:01)
13. The Beatles – You Never Give Me Your Money (4:04)
14. Electric Light Orchestra – Livin’ Thing (3:35)
15. Mika – Love Today (3:55)
16. Madonna – Ray of Light (5:23)
17. Lynard Skynard – Sweet Home Alabama (5:00)
היתה לי תהייה השבוע, שיצאתי לחקור, ובעקבותיה גם נפל לי איזשהו אסימון, או אולי איזושהי תובנה.
הכל התחיל מה”מֵם” הזה, שפתאום נמצא בכל מקום, והסתיים באפקט הפרפר ובאופטימיות. אז מזמינה אתכם לקרוא את מה שכתבתי – הנה, פה. (ולהגיב, למה לא).
אחד התענוגות שלי, כשאני יוצאת לריצת הבוקר שלי (ריצת בוקר בהליכה, מה שנקרא), זה להקשיב למוזיקה ב-shuffle, כך שהנגן משמיע לי כל פעם שיר באקראי, מכתיב לי קצב וסגנון, מפתיע ומרגש אותי (ולפעמים גם מעצבן).
מנסה לשמר את הדבר הזה בתוכניות שלי – את המעברים המפתיעים, הגילוי המרגש של מוזיקה חדשה, המעבר בין תחושות ורגשות ומחשבות וקצבים. ויש לי גם שאיפה סודית, שמשהו בתוכנית שלי ישחרר איזה מקום חבוי במחשבה, יאפשר מעוף מסויים, שחרור מהקיים. שדרך המוזיקה משהו פנימי אמיתי ישתנה. כמו שקראתי איפשהו השבוע: “לא קל להיות עצמך בעולם הקורא לך ללא הרף להשתנות. החברה מאמצת אל ליבה את מי שמציית לחוקיה, שנוהג כמו כולם, מתלבש כמו כולם, נראה ומצליח כמו כולם.”
השבוע האחרון של פברואר היה שבוע של מלחמות. החורף הרגיש את האביב הכובש לו חלקות יום אחר יום, ונתן פייט רציני ביותר עם ימי סופה אמיתית, רוח שורקת ואימתנית, צבאות של עננים וקור מקפיא. בינתיים, בסוריה, הצבא המשיך לטבוח באלפי מורדים ואזרחים. ופה, כרגיל. אנשים טובים מנסים לעזור לאלו שהממשלה לא מאפשרת את קיומם.
והרי לא יעזרו לחורף כל התותחים הכבדים שהוא שולף, הרי האביב יגיע. והאביב הסורר, שמנסה לדחוף ימי חמסין חמימים שלא בזמנם, בעצם הוא התחיל את מלחמת גוג ומגוג זו, של עונות השנה. סבלנות, הכל יבוא בזמנו, והרי הכל זמני, הכל חולף, הכל משתנה, כל הזמן. אז נשימה עמוקה, ולזכור שהמטאפורה של מזג האויר כנראה נכונה גם לחיים עצמם, ולאנשים, ולמלחמות.
והתוכנית הפעם – מתחילה עם מעין הומאז’ מוזיקלי למצב, ואז לוקחת לכיוונים אחרים, עם קריצה עזה גרוב ולפסיכדליה, ושלנות השבעים המוקדמות. תוכנית מגניבה במיוחד, האמת, שימחה אותי מאד. (מוזמנים להגיב!).
