♫♫
הנה מתקרבת לה סוף השנה. החורף כבר כאן, ובין החגים לחגיגות זה זמן יפה להתכנסות – בבית עם ספר, וגם בלב – לשקט, להתבוננות, להקשבה וגם להבנות והחלטות. מה יש לי, מה אני רוצה, לאן אני רוצה, איך? פני לעתיד, לאמור. מה הלאה, מה הלאה?
אבל מה שהבנתי (שוב) בתקופה האחרונה זו התזכורת של ה”כאן ועכשיו” – ההבנה שבכל פעם שאני נבהלת/נלחצת/מלחיצה זה רק ממחשבות על העתיד, זה קורה רק מפני שאני רצה קדימה בראש, וחושבת לעצמי שעוד X שנים ארצה כך וכך או אחרת, ושאם הדברים הם כאלו עכשיו אז איך זה יקרה, וכו’ וגו’. וכך אני רצה בראש ומדמיינת דברים שעוד לא קרו, ושאין לדעת אם יקרו, ושלכן אין טעם לחשוב עליהם, כשבעצם הכאן ועכשיו שלי טובים, בריאים, אהובים ואוהבים. אז כל מה שאני מזכירה לעצמי בתקופה האחרונה זה להשאר איפה שאני, ולא לייצר דאגות שאינן קיימות.
ועכשיו אני מנסה לחבר בין ההמצאות בהווה לבין מחשבות על קריירה, וזה מאתגר – עשייה שמונעת מתוך מה שאני רוצה עכשיו, ולא מתוך לאן אני רוצה להגיע.
והנה – אמרתי את זה בקול. וזה תמיד צעד חשוב.