♫ להאזנה ישירה מהמחשב/סמרטפון
(להורדה: קליק ימין + “שמור קישור בשם“)
עברתי השבוע ליד מעדניה וראיתי את הבשר שמונח במקרר התצוגה, שפתאום הגעיל אותי ממש.
הפסקתי לאכול בשר לפני כמעט שנתיים, וכן – רק בגלל סיבות אידיאולוגיות/מוסריות, כי כל חיי הייתי קרניבורית רצינית, טורפת חסרת גבולות. והנה, פתאום, מראה בשר נא מעורר בי גועל. כמה מוזר.
ונזכרתי ביום ההוא, כשהייתי ילדה בת 8 בערך, אחרי חגיגת “על האש” של יום העצמאות, בה הבנתי פתאום שה”לבבות” שאני כל כך אוהבת לאכול הם בעצם לב של תרנגולת. אני זוכרת את התדהמה שלי, וגם איזשהו עלבון – מכך שההורים שלי לא הסבירו לי מה זה, ושהם נתנו לי לאכול לבבות של תרנגולות! (הם כמובן לא הבינו למה אני נרעשת כל כך). זה זעזע אותי בצורה עמוקה מאד, ולמרות שעד אז, וגם במשך הרבה זמן אחרי, בשר היה חלק קבוע ובלתי נפרד מהתפריט שלי, זו הפעם הראשונה שהמהות שלו הכתה בי.
