להאזנה ולרשימות שידור | להאזנה לתוכנית בקובץ MP3
בין סוף השבוע האינטנסיבי שעברתי, לבין התוכנית ביום ראשון, והזמן שטס באופן כללי, כבר יום רביעי, ועדיין לא העליתי את התוכנית. שזו שערוריה, כי אמור להיות לי זמן בשפע בימים אלו. אבל כפי שאמרו חכמים ממני: ככל שיש לנו פחות זמן, אנחנו מספיקים לעשות יותר. מתענגים פחות, אולי, על הזמן החולף, אבל מנצלים אותו טוב יותר כדי לעמוד במטלות שלנו. (כדי שיישאר לנו מעט פנאי לעינוגים, ברור!). אז בימים אלו אני מתענגת על הזמן החולף. איזה כייף.
‘פְּרִי בָּשֵל’ קראתי לתוכנית, כי ככה הרגשתי פתאום, שאני מוכנה. אני פרי בשל. כבר ממש שם. כאן, בעצם. הנני כאן. זה עומד לקרות ממש בכל רגע, תיכף ומיד קוטפת את עצמי, ונוגסת.
אחת ששומעת, כל יום ראשון, 12:00-14:00.
ואם ב”אחרים” עסקינן – השבוע, כל לילה כשהלכתי לישון חשבתי על הפליטים בגינת לוינסקי ובדרום תל אביב, שאין להם קורת גג מעל ראשם, ושלרבים מהם אין נעליים וגרביים ומעיל נגד הקור והגשם. ואם לרגע לקחתי את זה כמובן מאליו, הרי שקיבלתי תזכורת לעד כמה אני ברת מזל (טפו טפו טפו), וגם כמה ניתן לעשות למען אחרים – ויחד עם זאת – כמה לא פשוט להקריב את הנוחות שלנו, ולו לרגע קט, למען אותם אחרים. מבטיחה לעצמי להשתדל יותר.