שבועיים בלי תוכנית זה הרבה מאד זמן.
שבועיים בלי תוכנית, כשבאחד מהם אני חולה ממש, ובשני אני במתח לקראת בחירות – זה הרבה מאד זמן.
הרבה ימים של שקט היו לי בשבוע המחלה, וידעתי שאני שוב בריאה כשחזרתי לשמוע מוזיקה, כשחזרתי לנבור בערימת המוזיקה שהצטברה ונערמה, וכשהרגשתי שהיא מבריאה אותי עוד.
שמעתי הרבה Otis Taylor, התעלפתי מהאלבום של Magic Malik ששלחו לי מצרפת, התאהבתי בסינגל החדש/ישן של אורסולה שוורץ אהובי, בכיתי מהמוזיקה המופלאה של Sinikka Langeland, ושמעתי שוב ושוב את האלבום הסיפורי של Paul Smith & Peter Brewis.
וביתר פירוט:
- Sinikka Langeland – The Light Streams In (The Half-Finished Heaven, 2015)
- John Zorn – Apocryphon (Transmigration of the Magus, 2014)
- Paul Smith & Peter Brewis – Old Odeon (Frozen By Sight, 2014)
- Paul Smith & Peter Brewis – Santa Monica (Frozen By Sight, 2014)
- (2015) אורסולה שוורץ – בדיחה
