זה צילום של מים שהופכים לקרח, על נהר שקפוא רק בחלקו (כי לא קר מספיק).
כל דבר כזה שאני רואה פה מפעים אותי, ואנדראס אומר לי “את כמו ילדה!”, כי אני מתלהבת עד עמקי נשמתי מאגמים, עצי דובדבנים, שפנפנים שרצים בהמוניהם בפארק בלילה, סנאים, ושלג, וקרח, ומגלשות שלג (כייף!).
כתבתי על היופי שבשיא החורף, שיא הקור, מתחילים להרגיש את הימים מתארכים, ופה ושם מופיעים סימנים שהנה, עוד רגע כבר אביב. ואיציק שקי, המדקר המופלא שלי, שאל: את מתכוונת אולי לזה? 
אז כן, לזה אני מתכוונת, בדיוק! וכמה מופלאה היא הרפואה הסינית.
חורף ראשון שלי בברלין עומד לקראת סיום, ולמרות שמהסיפורים שסיפרו לי לפני שהגעתי, זה נשמע כמו משהו קודר ומייאש, אני חייבת לומר שאני נהנית ממנו עד מאד, למרות שירד רק מעט מאד שלג.
והנה, עוד רגע כבר אביב, עוד מעט אני סוגרת פה כבר שנה שלמה. והזמן טס טס טס.
רשימת שידור:
