Search Results
Standard

אחת ששומעת #300 | 28/12/17 | 2017

♫  

תוכנית אחרונה לשנת 2017. שנה איומה מהרבה בחינות, במבט עולמי, פוליטי. אבל בתוך הבועה הקטנה שלי זו היתה שנה נפלאה וחשובה. וגם מבחינה מוזיקלית זו היתה שנה מופלאה ממש, ואני עדיין מגלה שפע מוזיקה מצויינת שיצאה השנה, ורק הודות לסיכומי סוף השנה שמתפרסמים בכל מקום, אני נחשפת אליה רק עכשיו. אבל הי, עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.

אז סוגרת שנה, פותחת חדשה. מתמקמת עוד יותר בביתי החדש, שמרגיש יותר ויותר כמו בית – שפה, חברים, שכנים ושכונה, זוגיות ועבודה. אבל זו הרי דרך שנמשכת ללא הפסקה. שנה וחצי בברלין, עוד חצי שנה לחידוש הויזה, ועדיין ללא ביקור (או מחשבה על) ביקור בארץ… לפעמים אני נעצרת באמצע הרחוב בתדהמה, על כך שמצאתי בית חדש, על כל המעבר הזה שעשיתי, שהיה מורכב מאין כמותו, ושהניב בי אושר רב כל כך.
אז מסיימת את 2017 בתודה גדולה, ומאחלת ש-2018 תהיה טובה לא פחות, שתעמיק ושתאתגר אותי, ושאשאר בה פתוחה לשינויים, לאנשים ולעולם. שייפתחו בפני עוד הזדמנויות עבודה, שאכיר חברים חדשים ואעמיק חברויות קיימות, ובעיקר שהזוגיות והאהבה ימשיכו להעמיק מחד ולצמוח מאידך. אמן.

more
Standard

אחת ששומעת #299 | 22/12/17 | Healing

♫  

אז אמנם אני לא מהטיפוסים המופלאים הללו, שעומלים ומכינים סיכומי סוף שנה מוזיקליים שמעשירים את הנפש ואת הידע, אבל ארצה או לא, סוף השנה כן גורמת לי לחשבון נפש מוזיקלי קל, כך שהתוכנית השבוע בהחלט מייצגת חלק מהאלבומים שאהבתי במיוחד השנה (אלבומי השנה שלי!). 2017 היתה שנה של שפע מוזיקלי נפלא – כמו שאמרתי בתוכנית: ככל שהמצב הפוליטי מתדרדר, כך המוזיקה משתבחת. ואני בהחלט הרגשתי את זה השנה.
מבטיחה לעצמי בקול רם, מעל דפי הבלוג, לשאוף וכן להכין לפחות רשימה של האלבומים האהובים עלי השנה, ולו בשביל עצמי (טוב, נו, אולי מי מכם גם ישמח).
ועד אז, מוזיקה!

The Playlist:

  1. Mille Colombes – Le lit, l’ordinateur (3:25) (OUF, l’anthologie souterraine, 2015-2017, 2017)
  2. Nathaniel Merriweather – Pit Stop (Take Me Home) (3:56) (Dan the Automator: Lovage – Music to Make Love to Your Old Lady By, 2001)
  3. Sarah Maison – Western arabisant (4:14) (OUF, l’anthologie souterraine, 2015-2017, 2017)
more
Standard

אחת ששומעת #298 | 15/12/17 | Pieces

 

יָאקוּל, יָאקוּלי, קוּלי, קוּלוּ, בּוּלוּ, בּולִי, בּוּלוֹן, יאקוּלוֹן, בּוּלוֹנַאז’, יָאקוּלַאז’, בּוּבּוּ, אהובי.

אתמול נפרדתי מיאקולי שלי, אהוב ליבי החתולי, שליווה אותי בשש עשרה וחצי השנים האחרונות.
הוא הגיע אלי זמן קצר אחרי שאימי הלכה לעולמה, ובשנים האלה, כשכל עולמי התהפך עלי שוב ושוב, הוא תמיד היה שם – חכם, עדין, רגיש, אוהב ואהוב. מהרבה בחינות, הדבר היציב ביותר בחיי בשנים לא פשוטות.
חתול מיוחד במינו (ומי שהכיר אותו, בעיקר בצעירותו, יודע שאני לא מגזימה), שהיה קופץ על הידית לפתוח דלת סגורה, שאהב לרדוף אחרי צללים, למצוץ לעצמו את קצה הזנב (פרוייד היה מת עליו) ואחר כך עבר למצוץ את החולצות שלי, אהב לשבת עלי, ובכלל – אהב להיות על הידיים. החתול היחיד שהכרתי שהתענג על ליטופים בבטן, שהיה מניח את כפו על פני ומלקק אותם בנשיקה. מתקשר בצורה פנומנלית, ותמיד תמיד עונה לי כשאני קוראת לו, תמיד מדבר איתי בחזרה.
כמה עברת איתי, יאקול. דירות, ערים, מצבים, בני-זוג וחברים. כמה עברנו יחד, כמה העברתי אותך, בעצם.
מדהים עד כמה הקשר בין בעל חיים לבן-אדם יכול להיות משמעותי וממלא, כמה אהבה יכולה להיות שם. ויאקול היה חתול של אהבה. פשוט כך.

נפרדת ממך, חתול שלי, תינוקשיש שלי. שמחה שהגעת לשיבה טובה (גם אם לא מושלמת). מודה על כל השנים שלנו יחד.

more
Standard

אחת ששומעת #297 | 7/12/17 | Justice

♫  

הנה מתקרבת לה סוף השנה. החורף כבר כאן, ובין החגים לחגיגות זה זמן יפה להתכנסות – בבית עם ספר, וגם בלב – לשקט, להתבוננות, להקשבה וגם להבנות והחלטות. מה יש לי, מה אני רוצה, לאן אני רוצה, איך? פני לעתיד, לאמור. מה הלאה, מה הלאה?
אבל מה שהבנתי (שוב) בתקופה האחרונה זו התזכורת של ה”כאן ועכשיו” – ההבנה שבכל פעם שאני נבהלת/נלחצת/מלחיצה זה רק ממחשבות על העתיד, זה קורה רק מפני שאני רצה קדימה בראש, וחושבת לעצמי שעוד X שנים ארצה כך וכך או אחרת, ושאם הדברים הם כאלו עכשיו אז איך זה יקרה, וכו’ וגו’. וכך אני רצה בראש ומדמיינת דברים שעוד לא קרו, ושאין לדעת אם יקרו, ושלכן אין טעם לחשוב עליהם, כשבעצם הכאן ועכשיו שלי טובים, בריאים, אהובים ואוהבים. אז כל מה שאני מזכירה לעצמי בתקופה האחרונה זה להשאר איפה שאני, ולא לייצר דאגות שאינן קיימות.
ועכשיו אני מנסה לחבר בין ההמצאות בהווה לבין מחשבות על קריירה, וזה מאתגר – עשייה שמונעת מתוך מה שאני רוצה עכשיו, ולא מתוך לאן אני רוצה להגיע.
והנה – אמרתי את זה בקול. וזה תמיד צעד חשוב.

more