חודש של ימי הולדת וימי זכרון.
מתגעגעת כל הזמן לסבתא פנינה שלי, שנפטרה השנה. חושבת הרבה על אמא, שהשבוע היה יום השנה האחד עשר למותה, ויש לי כל כך הרבה שאלות לשאול את אבא, שלא איתנו כבר כמעט שש שנים.
געגועים.
גם לעולם שפוי יותר, לימים טובים יותר. אולי כמיהה זו המילה, לא געגוע. (כי מפחיד מה שקורה פה, מפחיד אותי מאד).
וגם התוכנית יצאה שכזו. מדי פעם תוכנית פשוט “בונה” את עצמה. השירים קופצים מעצמם, והכל קורה לבד, בלעדי. כך שהתוכנית הפעם לא משקפת את המוזיקה שאני מקשיבה לה בימים אלה, אלא תוכנית של קלאסיקות. קלאסיקות אישיות שהיוו אבני דרך בחיי, שירים שמזכירים לי אנשים ומקומות ורגשות. ושימו לב לשמות של השירים – כל השמות הפעם התאימו בדיוק למצב, באופן זה או אחר.