להאזנה ולרשימות שידור| להאזנה לתוכנית בקובץ MP3
פסח, חול המועד, אביב חמים ונעים, חופש.
וסוג של אטרף בחוץ, לא? הרגשתי את זה כבר בערב החג, בדרך לליל הסדר, כשבנסיעה קצרה לתל אביב הכבישים היו פקוקים, והעצבים של הנהגים היו רבים. ערב החג (הספציפי?) הזה מוציא הרבה מתחים מאנשים. הרבה ציפיות והרבה אכזבות, מה שמוביל להרבה כעסים וריבוי מתחים. דווקא חג החירות מוציא הרבה צורך בשליטה. גם אתם הרגשתם את זה?
כבר שנים שלא ערכתי ליל סדר כהלכתו, ואני חושבת שזה אחד הדברים שחידדו לי את החשיבה על מהי המשמעות האמיתית של חג החירות, מהי חירות אמיתית, שבנפש ובפועל.
אז החירות הראשונה שאני לוקחת לעצמי היא לא לצאת לטייל בחג הזה, כי אחרי ביקור בהר הרוח, בפסטיבל מוזיקה קטן ומקסים, ואחרי עמידה ארוכה בפקקים הלוך ובפקקים חזור, נראה לי שאחכה לתום החג ורק אז אשוב לדרכים. ועוד חירות שלקחתי (ה”מה נשתנה” הראשון שלי לשנה) הוא שנסעתי לבד לפסטיבל, ואספתי טרמפיסטים שאני לא מכירה. לא רק שנהניתי מאד, הכרתי אנשים חדשים ויפים, וגם כמה חברי פייסבוק שהפכו לגוף חי ונושם בעולם האמיתי. יחי החירות להיות לבד!
