מחום, מחום, לא במוח (למרות שיש כמה שיטענו שזו המומחיות האמיתית שלי)
אז הנה, במקום להיות בדרכי לאולפן הרדיו, אני מזיעה לי בבית, שותה ליטרים על ליטרים של תה ג’ינג’ר-אכיניצאה-לימון-ודבש (אוי. נגמר לי הדבש),
מרוקנת ליטרים של נזלת (אוי. נגמרו לי הטישואים),
אופ.
חזרתי משבוע באיטליה, שרובו כנס עולמי של The Hub, חלקו תיירותי, ומיעוטו טראומטי (טיפ: לפני שאתם עולים על רכבת באיטליה, תבררו טוב טוב איך משתמשים בכרטיס הנסיעה).
כמה דברים בעקבות הנסיעה:
- מדהים כמה בית יכול להתלכלך בשבוע ימים. צורם במיוחד אחרי הבית ההו-כה-מעוצב-נקי-ומסודר שהתארחנו בו במילאנו. אה ביסלה ג’יפה, כמה שנאמר.
- עצוב איך עציצים מתים אם לא משקים אותם שבוע ימים (למרות שביקשתי מפורשות מהבייביסיטר של החתולים…)
- כמה טוב לצאת מפה מדי פעם, לראות עולם, לפגוש אנשים ממקומות שונים, להרחיב אופקים, לקבל פרספקטיבה שונה קצת.
- וכמה טוב ששבתי הביתה! נעים לגלות שאין בי את הכמיהה הזו של לנסוע הרחק מפה, ושאני ממש רוצה להיות פה עכשיו. עבורי המשמעות היא שטוב לי, שאני במקום הנכון.