2015
September
Standard

~ האלפרדים של אלפרד כהן ~ פוסט אורח

עוד לפני האלפרד שכולם מכירים אותו כאלפרד, היו כמה וכמה מינים של אלפרדים.
לא נחרוג מהסדר הטוב ונתחיל מההתחלה: אלפרד הראשון התפתח לראשונה בשכונה צפונית בבאר שבע, שכונה ד’, לפני 34 שנים וחצי. השנה 1981 ליתר דיוק. כור מחצבתו של האלפרד הקדום ביותר היה חדר השינה של הדודים שלו; משה, לוציאן (ניסים) ושמואל. שלושתם ישנו יחד באותו החדר, כך היה אז נהוג. שלושתם נהגו להקשיב יום יום, אחרי שחזרו מעבודתם, למוזיקה מרשת ג’ וגלי צה”ל, תקליטים וקלטות שקנו בתחנה המרכזית בבאר שבע, אזור דרומי יותר, שהשפיע על התהליך האבולציוני שעברו המינים השונים של אלפרד.

האלפרד הראשון מאד אהב מוזיקה ישראלית והיה מזמזם אותה בשטחים בהם התהלך: גן הילדים, סלון סבתו וסלון בית הוריו. השיר הראשון שאהב היה של דורון מזר – אני חוזר הביתה. המין הראשון של האלפרד אופיין בעיקר בחזרה בלתי נשלטת, בלתי פוסקת על השירים שאהב. כך היה עם “אני חוזר הביתה”, אותו שר, כך מראים ממצאים ארכיאולוגים כמו קלטות של רשמקול, כ-59 פעם ביום. ההשערות מדברות כי מדובר ביום חלש, וכי הוא שר את אותו השיר קרוב למאה פעם ביום.

more
Standard

אחת ששומעת #204 | 19/11/15 | מוזיקה לילדים

משחק ילדים

יום שידורים מיוחד ליום הילד ברדיו מהות החיים, ואיפה התוכנית שלי משתלבת? בדיוק באמצע, עם המוזיקה הרגילה שאני משמיעה. כי מוזיקה טובה היא מוזיקה טובה, היא אמיתית ואינה מעמידה פנים, ולכן גם מבוגרים וגם ילדים יכולים להתחבר אליה באותה המידה. אדרבא – ילדים כל כך הרבה יותר נקיים מאיתנו. הם מתחברים לקצב, למנגינה, לצליל, לנשמה. הם לא חושבים את הדברים, אלא חשים אותם.

הדבר שאני הכי אוהבת זה לקבל הודעות, תמונות וצילומי וידאו של תינוקות וילדים רוקדים לצלילי המוזיקה שאני משמיעה בתוכנית – זה ממלא אותי אושר גדול! או כשהילדים של השכנים, ששומעים רק מוזיקה “לילדים”, מגיעים אלי הביתה ומתחילים לרקוד כמעט בלי לשים לב, לשמע המוזיקה שמתנגנת אצלי.
אני יודעת שעבורי המתנה הכי גדולה שההורים שלי נתנו לי כילדה היא לגדול בבית מלא צלילים. מוזיקה תמיד היתה בבית, ואולי גם מעט מוזיקה לילדים, אבל בעיקר פשוט מוזיקה – ההורים שלי אהבו מוזיקה, האזינו למוזיקה, ואנחנו גדלנו על צלילי מתי כספי וחוה אלברשטיין, הביטלס, אבבא, שירי שנות השישים, ג’אז, קלאסי ומה לא. וכמו שסיפרתי לא פעם – כל לילה היו משכיבים אותנו לישון עם השיר “בובה זהבה” של החלונות הגבוהים, ועד היום אני אוהבת להירדם לצלילי מוזיקה.

more
Standard

הרי מספיקה האפשרות להשפיע על ילד סקרן אחד – בועז עובד שלום

פחות או יותר לקראת יום הולדתי ה-32 החלה להעסיק אותי שאלה אישית מעניינת – מי אחראי לחינוך המוסיקלי שלי? הרי המוסיקה תמיד תפסה מקום רחב בחיי, והתחושה שלי היא שאני חווה אותם דרכה (או כמו שפעם זאפה אמר: “ללא מוסיקה בכדי לקשט אותו, הזמן הוא רק ערימה של דד-ליינים ותשלומי חשבונות”).  מאז שאני זוכר את עצמי הייתי סקרן לגבי מוסיקה, ותמיד הקדמתי את בני גילי בהאזנה לסגנונות ואמנים.

אבל אצלנו בבית לא התנגנה כל כך הרבה מוסיקה. הורי לא החזיקו תקליטים או קסטות בכלל, ואת התקליטור הראשון שנכנס בדלת הבית אני הכנסתי. אין לי אחים גדולים או בני משפחה אחרים שהכווינו את דרכי, וכמו כן, לרוב חברי אני האוטוריטה המוסיקלית ולא ההיפך. אז איך בכל זאת נהייתי כזה? מה “דחף” את העגלה? זו השאלה שהעסיקה אותי.

more