2023
January
Standard

Fuck.

I got cash in fuck you quantities
Know what?
That makes you uncomfortable?
Fuck you and the Range Rover you drove in on

Fuck your Saab convertable
And fuck your twice weekly trips to the analyst
Stupid mutha fuck

Fuck the Hamptons
The fly infested south of France
I’m paid asshole
I got more cash than God can count
So why don’t you just… die?

Choke to death on your damn designer bagel from Balducci’s
Low cholesterol, naturally

Fuck your big ol’ Sunday New York Times
Fuck the Wall Street Journal
And News Week
And the lot
Including Nation, Village Voice, Guardian and the rest
Stupid set of priviliged mutha fuckers
Think its fashionable to have an alternative view

And fuck, if you can
Your pencil thin, Evian drinking, calorie counting, caffiene limiting, sodium spearing, nutrasweet sweetening, read view mirror preening, carrot nibbling bunny
Go drown in a lake of Diet Coke, fucker
I got cash, what else matters?
I got cash
Slave

Fuck your fencing and screw your squash
Piss on your Paulo and your Pavarotti
Fuck all that shit you call music and pretend to enjoy

I got cash
Mega cash
I’m happy with that
Oh go and sit on your ski rug
Money talks you little pussy

You let your politically correct pals know
That i think you’re a dick also
You dirty asshole

And your idea of multiculturalism
Japanese resturant on Monday
Indian on tuesday
And on Wednesday, Caribbean
Not to spicy please

Well
I got stash on stash and it ain’t novo cash
Moneys in my family for generations
My great great great grandfather made the bag
Selling European slaves in Africa

I got cash mutha fuckah
And you can’t tell whether or not I’m joking, can you?
Dumb fuck

more
Standard

מתווה להתנגדות אזרחית: מה לעשות אל מול הפאשיזם העולה

“הפשיזם בישראל פוגש אותנו בכל פינה. זאת רק שאלה של בחירה אם ניישיר מבט אליו או נביט הצידה. כך או כך, המפגש יתקיים, בין אם רצינו ובין אם לא.
אנחנו המיעוט, אנחנו לא קובעים איפה הפשיזם יצעד ואיפה הוא יתקוף. זו מציאות חיינו. משעה שהחלטנו להתנגד אליו, נוכל תמיד למצוא את הנקודה שבה עמידתנו תהיה המשמעותית ביותר; בין אם מתוקף הפריוולגיה היחסית שלנו, בין אם מתוקף הסמכות המקצועית שלנו, ובין אם מתוקף קשרי הסולידריות שטווינו עם הקורבנות של הפשיזם. ואין התנגדות ללא סולידריות.”

“הרעיון הבסיסי של התנגדות אזרחית (civil resistance) הוא פשוט לגמרי. הוא לא מקורי בכלל, בכל העולם יש לו היסטוריה עשירה ומפוארת (ספר ידוע מאד נכתב על ההיסטוריה שלו בארה”ב). בכל מקום ששורר בו דיכוי, אזרחים יכולים להתאגד ולהתנגד לו. אם הם היו יכולים לעשות זאת תחת שלטון רודני כמו זה של פרנקו בספרד או של פוטין ברוסיה, ודאי שהם יכולים לעשות זאת בשלטון שעדיין אינו רודני לחלוטין (כלפי יהודים) כמו בישראל. להתנגדות אזרחית אין היסטוריה עשירה בישראל, אפילו המונח עצמו אינו שגור בשיח הפוליטי, וזאת משלל סיבות ידועות: חברה קולקטיביסטית, מגוייסות גבוהה לבניין אומה, אוכלוסיה גדולה בעלת רקע דתי או מסורתי ולא דמוקרטי, סכסוך אתני מתמשך שמזין את ההזדהות הגבוהה עם המשטר וכיוב’. כך או כך, הבחירות האחרונות הבליטו יותר מאי פעם את השבטיות המפורקת של החברה הישראלית, ומתוך כך מתאפשרת אולי ראייה אחרת, צייתנית פחות, של יחסי האזרח-שלטון.

“להתנגדות אזרחית יש ערך אינהרנטי בפני עצמה, בהציגה מודל אלטרנטיבי לפשיזם הפושה בכל. המחשבה שהפשיזם יעבור חלק בכל חזית שהוא בוחר לפתוח, ושמיליוני אזרחים (עדיין) בעלי חופש בחירה, (עדיין) בעלי יכולת פעולה, (עדיין) בעלי חסינות יחסית מענישה שרירותית, יישבו בחיבוק ידיים ויביטו בו מוחק כל צל של אנושיות, חלקה אחרי חלקה – המחשבה הזאת היא בלתי נסבלת. התנגדות אזרחית מנכיחה כל יום את האלטרנטיבה. עצם קיומה משרת תכלית שחורגת מתחשיבי התועלת וההפסד. אין לי מילה מדוייקת לתיאור התכלית הזאת – רוחנית, מוסרית, או היסטורית. אני רק חש זאת בעצמותיי, שפשיזם בלא התנגדות הוא הרוע המוחלט. ואם זה לא מזיז אתכם ממקומכם, שום דבר כבר לא יעשה זאת.”

פוסט חשוב מאין כמותו של עידן לנדאו, לא רק למי שלא רוצה למות טיפש (כשם הבלוג שלו), אלא לכל מי שחי בישראל, מגדל שם את ילדיו ורואה שם את עתידו ואת עתידם.

more
Standard

האנשים הטובים שמשלימים עם הרוע, הם אלה שמפחידים אותי

מיכאל ספרד, (ה)עורך דין לזכויות אדם בישראל, כתב בעיתון הארץ, ואני עצובה להסכים עם כל מילה ומילה.


אני לא מפחד מאיתמר בן גביר. אני לא מפחד מבצלאל סמוטריץ’. אני לא מפחד מבנימין נתניהו ולא מיריב לוין. אני מפחד מראשי האוניברסיטאות. אני מפחד מהאמנים ומהממסד התרבותי. אני מפחד מאיגודי העובדים, מאנשי העסקים ומארגוני הלהט”ב. אני מפחד מהשופטים, מהעיתונאים ומכלי התקשורת. אני מפחד מפקידי משרד החינוך, ממנהלי בתי הספר ומהפרקליטים והיועצים המשפטיים בשירות המדינה. אני לא מפחד מרשעים מקצועיים, ששנאתם אומנותם, אלא מהאנשים הטובים שמשלימים עם הרוע, מכופפים את גוום ומתפשרים, או אפילו קוצרים הישגים למגזרם תוך כדי הפניית גב למגזרים שלא הצליחו להימלט מהגזירות.

הימים הבאים עלינו לרעה מזמנים לנו מבחנים. אלה יהיו מועדי ב’ לרבים כל כך שכשלו במועד א’. הממשלה החדשה היא ממשלה “אחודה”, כמו שאמר נתניהו בישיבתה הראשונה והחגיגית, שאליה, במהלך של נידוי אינפנטילי, לא הוזמנה היועצת המשפטית. והיא אכן ממשלה אחודה. אחודה בשנאה לפלסטינים ולמבקשי מקלט, בתיעוב לשמאלנים, בדחייה של ערכים דמוקרטיים, בתפישה של עליונות יהודית שמכתימה את העם העתיק בכתם שיהיה קשה מאוד למחות. מאות סעיפי ההסכמים הקואליציוניים הם מניפסט פשיסטי ומפת דרכים מפורטת לנישול, דיכוי ואפליה. אין מגזר וקהילת מיעוט מוחלשת שאינם על הכוונת במסמכים האלה, שעוד ישמשו את גדולי האנטישמים כהוכחה לכך שגם אם הפרוטוקולים של זקני ציון הם עלילת דם מתועבת, פרוטוקול עליונות יהודית קיים גם קיים, ואף נחתם במדינת היהודים ובידי מנהיגיה.

תקופת מבחנים היא לכולנו. צפויות לנו בחינות שבועיות בשמירה על עמוד־שדרה ערכי ומבדקים יומיים של סולידריות עם המותקפים האחרים. עקרונות השמירה שלנו על צלם אנוש יאותגרו, וכך גם כוחנו לסרב לשוחד מגזרי. הרעים ינסו לגרום לנו לוותר על עקרונות ולהפריד בינינו. ובעיקר, כל המגזרים הישראליים יתבקשו לנטוש את הפלסטינים, הנכבשים חסרי הזכויות, שאינם מגזר, אינם קבוצת לחץ ואין להם שום נציגות בשום מקום. פוליטית, הם אפילו לא מיעוט, הם לא כלום ושום דבר.

כניעת ועד ראשי האוניברסיטאות לימין המתנחלי והסכמתו לצרף את אוניברסיטת אריאל, וגם קבלת קרן קולנוע שומרון על ידי הממסד הקולנועי ושיתוף הפעולה עמה הם דוגמאות לכישלונות מהדהדים מעונת המבחנים הקודמת. פִתחו את לוח האירועים של היכל התרבות באריאל ותראו שם את בית לסין, את תיאטרון גשר, את עברי לידר ואת מארינה מקסימיליאן. מיטב התיאטראות ובכירי המוסיקאים מנעימים את זמנם של תושבי התנחלות זו, המבוססת כמו כל ההתנחלויות על נישול ואפליה והדרת השכנים, המנועים כמובן מכניסה לאותם אירועי תרבות.

בשבועות ובחודשים הבאים יהיה בישראל מאבק. הציבור המתנגד לממשלה שהוקמה ייצא לכיכרות ולגשרים כדי להגן על ערכים דמוקרטיים ועל זכויות אדם; על קיום רשות שופטת עצמאית וחזקה; על חופש הביטוי והזכות למחות; על טוהר המידות של נבחרי הציבור והשירות הציבורי. המאבק יהיה גם בניסיונות לעגן בחוק אפליה של כל מי שאיננו יהודי סטרייט ולכפות אורחות חיים שמרניים, דתיים, מפלים ומדירי נשים במרחב הציבורי. המפגינים ייאבקו על זכויותיהם.

אבל לא יכול להיות מאבק על ערכים דמוקרטיים בלי שבראש רשימת הדרישות תעמוד הדרישה לסיום הכיבוש. כי אין דמוקרטיה עם כיבוש מנשל ורודני. מאבק נגד אפליית להט”בים, למשל, שאינו חלק מדרישה לגדיעת כל סוגי האפליה (שלא לדבר על מאבק נחוש וקולני נגד ניצול נטייתם המינית של להט”בים פלסטינים על ידי גורמי ביטחון לצורך סחיטת שיתוף פעולה), הוא מאבק נטול יושרה מוסרית. מאבק נגד דיקטטורת הרוב בכנסת בטענה שיש דברים שגם לרוב אין זכות לעשות, בלא דרישה לסיים את השלטון הצבאי על מיליוני בני אדם שחיים חיים שלמים ללא זכויות אזרח כלל, הוא לא מאבק על ערכים אלא על אינטרסים.

ממשלת ישראל ה–37 תציע שוחד לכל מגזר ומגזר. פה נוותר על יוזמת חקיקה מטורללת, שם נקטין את היקף ההתערבות בתנאי הקבלה לחוגים לרפואה. הכל כדי שאלה יבגדו באלה, וכולם ישתקו בעניינה של המהפכה הגדולה שממשלה זו מבקשת לבצע בשטחים הכבושים. מהפכה שפסקת ההתגברות היא רק סגניתה החיוורת: נישול מאדמות בקנה מידה אדיר, העברה כפויה של קהילות שלמות מאדמתן, מילוי החורים שנותרו בטעות באפרטהייד המשפטי הישראלי והשלמת תהליך הסיפוח והנורמליזציה שלו (בסיועם הנדיב של עברי לידר, בית לסין ודומיהם).

ואם נעמוד במבחנים — לא נבגוד בחלשים מאתנו ונחשוב רק על עצמנו אלא באמת ניאבק על ערכים דמוקרטיים לכולם — גם ממשלה אחודה ברשעותה לא תוכל לנו.

more