תוכנית מצננת לקיץ לוהט.
The Playlist:
בין שלל המוזיקה החדשה שמגיעה לתיבת המייל שלי באופן שוטף, מדי פעם צצים שירים מתוך “החיים עצמם” – אם זה אהובי שנזכר בקטע קלאסי יפהפה, שיר מפתיע ברדיו (אירוע נדיר, אבל אפשרי), או סדרת טלויזיה שפס הקול שלה מרגש אותי. ובים המוזיקה אני שוחה ומלקטת שירים שירכיבו שעתיים. והשירים שאני פוגשת בדרכי מושפעים, ממש כמוני, ממזג האויר, מפוליטיקה, מאירועי היום היום, מעצב ושמחה. ותוך כדי הבנייה של התוכנית, שיר על שיר על שיר, גם אני משתנה. וכך גם התוכנית.
The Playlist:
The Playlist:
The Playlist:
לפעמים נקרה בדרך שיר, שמטריף אותי. שלצליליו אני יכולה לדמיין את עצמי בת העשרים רוקדת בטירוף. שומעת אותו שוב ושוב ושוב, ולא מסופקת, למרות שהוא זר כל כך לסגנון המוזיקלי שלי כיום. ובעצם, השיר הזה מדוייק גם למי שאני היום, כי אני חושבת שזה שיר הרוק המושלם – חכם, חד ומדוייק, שנון ומלא הומור, וכמובן: אוטוביוגרפי. והמוזיקה, והשילוב של קולות הרקע – הכל בו פשוט מושלם. גם הקליפ האלים עם הזומבים משלים את התמונה שכל כך הרבה מאיתנו מכירים טוב כל כך מגיל מסוים.
ללהקה קוראים “הרופאים” (Die Ärzte) – שם גאוני בפני עצמו, שיחד עם השיר משלים את התמונה של איך הכל קרה, ואיך הם הפכו להרכב רוק מצליח למרות שההורים קיוו כל כך שילמדו מקצוע מכובד.
חבל רק שלא כולם מבינים גרמנית.
לכן החלטתי לתרגם אותו, כדי שתוכלו להעריך גם, אפילו אם רק באופן חלקי. קולות הרקע מופיעים בסוגריים, להנאה מקסימלית.
שעתיים של מוזיקה שמוקדשות למאבק של השחורים בארה”ב, ולמאבק של כל מיעוט שהוא, שסובל מגזענות, אפליה ואלימות משטרתית. תוכנית שמוקדשת לכל אלו הנלחמים למען שינוי, לעולם הוגן יותר וטוב יותר.
The Playlist:
The Playlist: