Page 1
קולאז' ילדוּת
Standard

המוזיקה של ילדותי – פוסט אורח שלי בבלוג קולומבוס

גדלתי בבית של ספרים ושל מוזיקה. מאות (אלפי) הספרים של אבא, בכל מקום אפשרי, וארון התקליטים, שאהבתי כל כך להסתכל בו כשהייתי קטנה, וכשגדלתי – “לגנוב” ממנו תקליטים לחדר שלי (ואבא היה “גונב” אותם חזרה למטה). לפעמים אני מתבוננת בבית שלי עכשיו, ורואה עד כמה הוא מהדהד את הבית של ההורים שלי, שלא איתנו כבר די הרבה שנים, כמה הוא דומה לבית שגדלתי בו. והמוזיקה שהיתה בבית, ושתמיד אחשוב על הבית ועל ההורים כשאשמע אותה – הרבה מוזיקה ישראלית – מתי כספי, חווה אלברשטיין, הדודאים, שלישיית גשר הירקון, וגם הרבה ביטלס והרבה מוזיקה של שנות החמישים-שישים – בלדות אהבה של אבא שלי, שכל ערב היה פותח את הרדיו על קול השלום של אייבי נתן, לתוכנית האהובה עליו: The twilight time. (הנה כמה דוגמאות למוזיקה שאבא אהב כל כך, ואני איתו).

The end
The end
Standard

שני אפסים הולכים במדבר. פתאום הם רואים מולם 8. “תראה איזה דביל”, אומר אחד מהם, “בחום הזה הולך עם חגורה”.

מסוכנת

פייסבוק הציע לי לראות את “20 רגעי-פייסבוק הגדולים שלי השנה“. (עכשיו, בסוף 2014, אני רואה שהייתי תמימה כששמתי את הלינק, כי הרגעים של 2013 התחלפו באחרים, חדשים. אולי לטובה, ובכל זאת – שמחה שכתבתי את הפוסט הזה בסוף השנה שעברה)

לחצתי.

The end
Standard

♫ אחת ששומעת #116 | 1/12/13 | פצעונים ♫

בובה. שקיעה.

להאזנה ישירה מהמחשב/סמרטפון
(להורדה: קליק ימין + “שמור קישור בשם“)

האזנתי לתוכנית ושמעתי את עצמי עולצת במשך שעתיים. זה הצחיק אותי וגם שימח אותי, כי הנה אני שמחה וטובת לב, וגם אם לא ידעתי – עכשיו יש לי הוכחות. וחוץ מזה -היי, ירד גשם! אז מה אם יש גם כמה פצעונים. תקופה של שינויים, זה טוב.

The end