הפסקת האש וגם (הלוואי) מלחמת ההשמדה אינן הסוף של שום דבר.
השנתיים האחרונות הביאו את עם ישראל באופן סופי למצב של ריקבון מוסרי עמוק שאין ממנו חזרה. אחרי דורות של אינדוקטרינציה, של כיבוש, של התעללות יום יומית ושל דה-הומניזציה של הפלסטינים, הטרנספורמציה הושלמה.
ההתעללות תמשיך בשיא כוחה, מכיוון שרוב רובו של עם ישראל לא רואה בפלסטינים בני אדם, אלא מטרד שיש “לחסל” (השימוש המבחיל בפעול “לחסל”. כמה גועל טמון במילה), כם או בלי מלחמה.
כלום לא ישתנה מלבד טביעת החותם הסופי על מדינת ישראל כמייצגת אידיאולוגיה רצחנית מתועבת, שאין לה מעצורים מוסריים או הומניים.
החיילים שכתבו “סיוע בדרך ושיהיה בתאבון” על הטילים הם בני זוגכם, חבריכם, בניכם ובנותיכם, הנכדים, השכנים שלכם. החיילים שהצטלמו על רקע בניינים מופגזים, על רקע שכונות שהיו ואין, הצלפים שירו במאות בני אדם, השכירים ששיטחו שכונות שלמות תמורת תשלום, הטייסים המתועבים שהפציצו יומם ולילה במשך שנתיים.
החיילים שהפשיטו, שהתעללו, שהשפילו. החיילים שבזזו והביאו שלל לבתיהם להציגו לראווה, החיילים שהשחיתו “בשביל הכייף”, שהצטלמו עם אופנים של ילדים, שלבשו את ההלבשה התחתונה של נשים והצטלמו איתם, ששרפו ספרים והשחיתו מקומות קדושה – אלו הילדים שלכם, החברים שלהם, השכנים – הם ישראל.
אלו שצחקו על תמונות של ילדים מתים, של כלבים שאוכלים גופות – הם השכנים שלכם, המוכרים בחנות, הם לידכם באוטובוס – הם ישראל.
אלו שהיו רוצים להעלים את עזה בלחיצת כפתור. אלו שאמרו ש”כואב לנו על מה שקורה בעזה, אבל אין לנו ברירה” – הם ישראל.
אלו שיצאו בזעקות נגד מי שניסה להרים קול ולזעוק נגד העוולות, אלו ששתקו, למרות שראו והבינו ואולי אף הזדעזעו – ואתם רבים כל כך – אלו הם פני המדינה.
אותו קמצוץ בני אדם, שנותרו בני אדם, ונלחמו כנגד מלחמת ההשמדה המחרידה הזו, אותם אנשים מופלאים – הם המיעוט שבמיעוט.
כל השאר ישמחו עכשיו להמשיך לעצום עיניים ולהפנות את הגב לזוועות שהיו ולזוועות שיהיו.
כלום לא מסתיים עם הפסקת האש. הכל רק מתחיל.
______
