Page 1
The end
Standard

אחת ששומעת #244 | 13/10/16 | Winter is Coming

PLAY  >>  להאזנה לתוכנית

מה שהגרמנים מכנים “סתיו”, עבורי הוא חורף (ישראלי) אמיתי.
לומדת להתלבש חם, שכבות של בצל, מעיל מעל מעיל, כובע וכפפות, ואני עולה על האופניים ורוכבת בקור ובגשם. ומתה על זה :)

רשימת השידור:

  1. Allah-Las – Terra Ignota (3:25) (Calico Review, 2016)
  2. Quinn Lamont Luke – Woodstock (4:43) (Temporadas, 2016)
The end
Standard

אחת ששומעת #225 | 14/4/2016 | free falling

 לחצו כאן להאזנה לתוכנית

שעתיים שמחות!
מתחילים עם קצב, ונותנים לו להוביל שעתיים של תופים, מקצבים וביטים מעולמות, מקומות וזמנים. עם טאץ’ יווני, אלקטרוניקה ברזיאלית, מגע ישראלי, פ’אנק אמריקאי ונשמה כל הזמן.

רשימת השידור:

  1. Alain Peters – Mange Pou Le Coeur (4:01) (Paraboler, 1998)
  2. Cymande – Getting It Back (4:18) (Cymande, 1972)
The end
Standard

אחת ששומעת #224 | 7/4/2016 | אישה בקצה העולם

 לחצו כאן להאזנה לתוכנית

את המילים שלי אני כותבת לאחרונה בפוסטים שמיוחדים לכך, כי רובם ככולם סובבים סביב העובדה שבסוף החודש אני עוזבת ועוברת לברלין.
עוד פעמיים בלבד נותרו לי להקליט את התוכנית באולפנים של רדיו מהות החיים. עוד פעמיים בלבד לחוייה שהיתה לי לבית בשנים האחרונות. ואחר כך – התוכנית תוקלט בברלין, ותשודר משם. אין מאושרת ממני על כך שאחת ששומעת תמשיך לשדר, וסקרנית לקראת החוויה השונה שתהיה לי משם.

The end
Standard

אחת ששומעת #204 | 19/11/15 | מוזיקה לילדים

 לחצו כאן להאזנה לתוכנית

משחק ילדים

יום שידורים מיוחד ליום הילד ברדיו מהות החיים, ואיפה התוכנית שלי משתלבת? בדיוק באמצע, עם המוזיקה הרגילה שאני משמיעה. כי מוזיקה טובה היא מוזיקה טובה, היא אמיתית ואינה מעמידה פנים, ולכן גם מבוגרים וגם ילדים יכולים להתחבר אליה באותה המידה. אדרבא – ילדים כל כך הרבה יותר נקיים מאיתנו. הם מתחברים לקצב, למנגינה, לצליל, לנשמה. הם לא חושבים את הדברים, אלא חשים אותם.

The end
The end
Standard

אחת ששומעת #196 | 3/9/15 | Find Your Wings

  לחצו כאן להאזנה לתוכנית

משהו מתחיל לזוז, אני מרגישה.
במוזיקה אני מרגישה. שירי מחאה עולים מכל מיני כיוונים, מרגישה התעוררות שמרגשת אותי, ומזכירה לי את מוזיקת המחאה של שנות השבעים.

משהו מתחיל לזוז, אני מרגישה.
בי אני מרגישה. כל התמונות האחרונות שלי הן של שמיים ושל ציפורים. הרגליים שלי אולי מרגישות עדיין כבדות, אבל הנשמה רוצה לעוף.

The end