Page 1
Standard

אחת ששומעת #207 | 10/12/15 | תדליקו את האור

♫♫ PLAY >> Listen to the Show

round sunset

היה לי הרבה מה לומר, האמת, על חג האור, על השמש באמצע דצמבר, אור וחושך וכו’.
אבל בסופו של דבר – היתה תוכנית פשוט מעולה, נהניתי כמו שלא נהניתי מזמן (ואני תמיד נהנית!).
מקווה שגם אתם :)

 

רשימת השידור:

  1. Cougar – Strict Scrutiny (5:06) (Law, 2006)
The end
Standard

אחת ששומעת #200 | 8/10/15 | מאתיים

♫♫ PLAY >> Listen to the Show

200

יש משהו במספרים, בתאריכים וימי הולדת – ציוני הדרך שאנחנו מסמנים לעצמנו בתוך הזמן האינסופי של החיים. הנה, בדגלון הזה מלאו לי כך וכך שנים, בדגלון הזה התחלתי, בדגלון הזה כבר מלאו לי ארבע, ובדגלון הזה אני חוגגת מאתיים תוכניות. מאתיים תוכניות, ארבע מאות שעות של מוזיקה שערכתי והשמעתי, מתוך עשרות אלפי שירים ששמעתי בשנים האלה (ארבע וחצי שנים!).
ארבע וחצי שנים, מאתיים תוכניות, שכל אחת ואחת מהן מילאה אותי באושר גדול, ולא משנה באיזה מצב רוח נכנסתי לאולפן, תמיד יצאתי ממנו מחודשת, מלאה, שמחה, שלווה. כיניתי את התוכנית שלי “תרפיה במוזיקה” מכיוון שעבורי זה מה שמוזיקה תמיד עשתה – והשיר הנכון בזמן הנכון, במקרה, ברדיו, יכול היה לשנות לי את היום ולהציל אותי ממש. אני יודעת שכל תוכנית ותוכנית ששידרתי הצילה אותי באיזשהו אופן. מקווה שגם אתכם.

The end
Standard

אחת ששומעת #195 | 27/8/15 | No Fun Alone

♫♫ PLAY >> Listen to the Show

ברווזים נודדים מדרגות נעות 2

כי למרות שאנחנו חיים בעולם שאוהב לקטלג לקטגוריות ולז’אנרים, ותת ז’אנרים, ותת-תת-תת ז’אנרים, ולמרות שאוהבים להגדיר ולהפריד ולהדגיש את השונה – הרי שהכל אחד, והכל משתלב יחד – ומקהלה בולגרית מובילה בשלמות שעושה צמרמורת ממש לשיר היפ הופ זועם, שמוביל לג’אז/פ’אנק מענג, ולישראל של ימינו, לברזיל של שנות השבעים, לתופים מטרינדד, לאינדי מפרו, וכך הלאה.

The end
Standard

♫ אחת ששומעת #186 | 25/6/15 | They Can’t Take Away Our Music

cassette small לחצו כאן להאזנה לתוכנית

 

חי שמיים, כמה שאני עסוקה פתאום!
הנה כבר יום שלישי, ורק עכשיו אני מתפנה להעלות את התוכנית האחרונה לבלוג. מה זה פה? איך זה קרה?
האמת שזה נעים לי, להית עסוקה כל כך. אני מרגישה חיונית, פעילה ויעילה, אני ישנה עמוק וטוב, קמה מוקדם והולכת לישון מוקדם, ובין לבין מתעמלת, עובדת פה, עובדת שם, הולכת, מסדרת, מארגנת. וזה נעים לי. ואפילו מבלה יותר מהרגיל, שזה בכלל מדהים. למשל, בהופעת הבכורה של לא, בשישי בצהרים, במועדון האזור האהוב עלי כל כך. תקשיבו לאלבום היפה שלהם.

The end
Standard

מיקסטייפ במקום תוכנית – Last Kind Words ♫

שבועיים בלי תוכנית זה הרבה מאד זמן.
שבועיים בלי תוכנית, כשבאחד מהם אני חולה ממש, ובשני אני במתח לקראת בחירות – זה הרבה מאד זמן.
הרבה ימים של שקט היו לי בשבוע המחלה, וידעתי שאני שוב בריאה כשחזרתי לשמוע מוזיקה, כשחזרתי לנבור בערימת המוזיקה שהצטברה ונערמה, וכשהרגשתי שהיא מבריאה אותי עוד.
שמעתי הרבה Otis Taylor, התעלפתי מהאלבום של Magic Malik ששלחו לי מצרפת, התאהבתי בסינגל החדש/ישן של אורסולה שוורץ אהובי, בכיתי מהמוזיקה המופלאה של Sinikka Langeland, ושמעתי שוב ושוב את האלבום הסיפורי של Paul Smith & Peter Brewis.

The end
Standard

Recognition | אחת ששומעת #175 | 5/3/15 ♫

music-love-life-headphone לחצו כאן להאזנה לתוכנית

בזמן האחרון אני טובעת מתחת לכמויות מוזיקה שאני לא מספיקה כמעט לקלוט. מרגישה כמו הדמויות המצויירות שמעוכות מתחת לפסנתר, מכירים?
חלק מהדברים המופלאים שאני שומעת השמעתי בשעתיים שלי השבוע, וכמו ששמתי לב שקורה לי בתקופות של עומס יתר – אני מוצאת את עצמי חוזרת אחורה, לקטעים אהובים במיוחד, במקום לנסות ולהשמיע את כל מה שהתחדש אצלי השבוע, וגם אלתור חופשי וטוב תוך כדי שידור, בלי מחוייבות לפלייליסט שהכנתי.

The end