Page 1
more
more
Standard

אחת ששומעת #188 | 9/7/15 | si te mueres mañana

  לחצו כאן להאזנה לתוכנית

Untitled-1

כל כך הרבה דברים, מכל כך הרבה כיוונים. הזמן טס לי (שזה טוב, אבל גם היי, רגע!). הרבה שינויים בו זמנית, עוד יותר שינויים בדרך. ואני מנסה לשמור על היציבה והחיבור לקרקע, ולתת לגוף לעוף גבוה, וגם לנפש – לא להבהל מהשינוי, מהחדש, מהמפחיד, אלא לפתוח לאפשרויות, והרפתקאות, ולחיים (עצמם).

רשימת השידור:

more
Standard

♫ אחת ששומעת #170 | 29/01/15 | עונג צרוף

2

לחצו כאן להאזנה לתוכנית

שבוע עמוס אירועים, מהשבועות שגורמים לי להרגיש את הפער בין הפנימי לחיצוני, בין האישי לכללי. כי עם הבחירות הקרובות ועם הטינופת שהן מפיצות לכל עבר, עם הפחד מעוד מלחמה שפתאום נראית שוב קרובה וקלה מדי, עם החששות מ”מה יהיה” – עם כל זאת, היה לי שבוע נפלא במיוחד. ההופעה הקסומה של LOW, שהפכה את הבארבי לחלל סגור וקשוב ומלא, ללב פועם. ויום אחרי חתונה של אנשים אהובים, שאת חלקם לא ראיתי הרבה הרבה זמן. אז הלב מלא באהבה השבוע.

more
Standard

♫ אחת ששומעת #126 | 13/2/14 | שנה בלעדיה ♫

 Gramophone Rainbow Stickers copy  לחצו כאן להאזנה לתוכנית

perfect love

בשבוע של יום האהבה תמלא שנה מאז שנפש רכה ואהובה במיוחד עזבה אותנו.
שנה מורכבת מאד עברה, מלאה עד גדותיה, כואבת, מלמדת, וגם מלאה ברכות ובהתהוות של משהו חדש. משם התוכנית מתחילה, וצומחת הלאה, למקומות אחרים.
(לא יהיה פה עצוב, מבטיחה)

 

רשימת השידור:

  1. Cœur De Pirate – Ain’t No Sunshine (2:05) (Trauma, 2014)
more
Standard

♫ אחת ששומעת #88 | 7/4/13 | קרב יום ♫


   להאזנה לתוכנית בקובץ MP3    (להורדה: קליק ימין + ‘שמירה בשם’)

השעתיים האלו, שמתרחשות לקראת סוף השבוע, בהן אני מאזינה לתוכנית שהקלטתי בתחילתו.
מקשיבה לעצמי, לבחירות של השירים, לזרימה ביניהם, לדיבור שלי. מופתעת, לפעמים. מסקרנת את עצמי, לפעמים. נכנסת לתוך עצמי בזמן אחר. אני אוהבת את זה.
ואז אני גם כותבת את המילים שלי לתוכנית שעולה לבלוג. כך שתמיד יש פער בין המילים למוזיקה, שמשודרת כמה ימים לפני שהן נכתבו. (והתמונה? היא בכלל מסיפור אחר).

more
more
Standard

♫ אחת ששומעת #24 | 20/11 | In the beginning, it is always dark ♫

חודש של ימי הולדת וימי זכרון.
מתגעגעת כל הזמן לסבתא פנינה שלי, שנפטרה השנה. חושבת הרבה על אמא, שהשבוע היה יום השנה האחד עשר למותה, ויש לי כל כך הרבה שאלות לשאול את אבא, שלא איתנו כבר כמעט שש שנים.
געגועים.
גם לעולם שפוי יותר, לימים טובים יותר. אולי כמיהה זו המילה, לא געגוע. (כי מפחיד מה שקורה פה, מפחיד אותי מאד).

more