Page 1
Standard

אחת ששומעת #356 | 14/3/19 | פתחי לי את הדלת

♫  PLAY >> Listen to the Show

יא אללה, כמה שהסלט הזה היה טעים.

The Playlist:

  1. אחרית הימים – פתחי לי את הדלת
    (אפוקליפסה, 1972)
  2. Labelle – Playing at the end of the Universe (4:39) (Orchestre Univers, 2019)
  3. Helado Negro – Please Won’t Please (3:03) (This Is How You Smile, 2019)
The end
Standard

אחת ששומעת #298 | 15/12/17 | Pieces

 PLAY >> Listen to the Show

יָאקוּל, יָאקוּלי, קוּלי, קוּלוּ, בּוּלוּ, בּולִי, בּוּלוֹן, יאקוּלוֹן, בּוּלוֹנַאז’, יָאקוּלַאז’, בּוּבּוּ, אהובי.

אתמול נפרדתי מיאקולי שלי, אהוב ליבי החתולי, שליווה אותי בשש עשרה וחצי השנים האחרונות.
הוא הגיע אלי זמן קצר אחרי שאימי הלכה לעולמה, ובשנים האלה, כשכל עולמי התהפך עלי שוב ושוב, הוא תמיד היה שם – חכם, עדין, רגיש, אוהב ואהוב. מהרבה בחינות, הדבר היציב ביותר בחיי בשנים לא פשוטות.
חתול מיוחד במינו (ומי שהכיר אותו, בעיקר בצעירותו, יודע שאני לא מגזימה), שהיה קופץ על הידית לפתוח דלת סגורה, שאהב לרדוף אחרי צללים, למצוץ לעצמו את קצה הזנב (פרוייד היה מת עליו) ואחר כך עבר למצוץ את החולצות שלי, אהב לשבת עלי, ובכלל – אהב להיות על הידיים. החתול היחיד שהכרתי שהתענג על ליטופים בבטן, שהיה מניח את כפו על פני ומלקק אותם בנשיקה. מתקשר בצורה פנומנלית, ותמיד תמיד עונה לי כשאני קוראת לו, תמיד מדבר איתי בחזרה.
כמה עברת איתי, יאקול. דירות, ערים, מצבים, בני-זוג וחברים. כמה עברנו יחד, כמה העברתי אותך, בעצם.
מדהים עד כמה הקשר בין בעל חיים לבן-אדם יכול להיות משמעותי וממלא, כמה אהבה יכולה להיות שם. ויאקול היה חתול של אהבה. פשוט כך.

נפרדת ממך, חתול שלי, תינוקשיש שלי. שמחה שהגעת לשיבה טובה (גם אם לא מושלמת). מודה על כל השנים שלנו יחד.

The end
The end
Standard

♫ אחת ששומעת #61 | 19/8/12 | על כנפי אווזים ♫

(להורדה: קליק ימין + ‘שמירה בשם’)

 

אחת ששומעת נסעה, לראשונה בחייה, לפסטיבל רוק בחו”ל. ולא סתם חו”ל – שבדיה!
שלושה ימים של מוזיקה, הופעות ובלונדינים בשפע.
מוזמנים לקרוא חוויות ותמונות בפוסט הזה.
והתוכנית הפעם, שהיא מעין סיכום חוויתי מוזיקלי.

            לאראיתילאשמעתילאידעתילאדיברתי

The end
Standard

על כנפי אווזים

כשאני יושבת פה עכשיו, והאויר של אוגוסט עוטף אותי חם ולח וסמיך, הביקור שלי בפסטיבל Way Out West בשבדיה מרגיש כמו חלום רחוק, כמו ביקור ביקום אחר. האור של השמש בשבדיה שונה, בהיר ולבן. Crystal clear, אמר לי האיש במלון, ובאותו רגע הבנתי את משמעות הביטוי. ממש כך, צלול, ברור כשמש.

The end
Standard

♫ אחת ששומעת #33 | 22/1/12 | אחת שמושפעת ♫

מדבר זה חשוב לנשמה

אחת שמושפעת ממזג האויר, מהמדבר, מהמוזיקה. מהחדשות, מהמציאות שלנו פה. מאישי ומהציבורי. משלי ומשל אחרים. משמחות פתאומיות ומחדשות רעות. למעלה ולמטה, לצדדים. כמו בחיים, אני מניחה. לאמור: שבוע מעניין.

The end
Standard

♫ אחת ששומעת #31 | 8/1/12 | גשם וחיפושיות מעופפות ♫

אני מעלה את השידור החוזר של אחת ששומעת כמה ימים אחרי שהתוכנית משודרת, והפער, לעיתים, של הזמן והמרחב, מרגיש עצום, ומקשה על הכתיבה. כי בין המוזיקה שלי, בין ההנאה הצרופה של השידור, לבין מה שקורה פה בעולם האמיתי, שורה לה תהום עצומה. השבוע לבטח.

לפעמים אני לא בפוקוס

The end