Page 1
Standard

אחת ששומעת #346 | 3/1/19 | 2019

♫ ♫  PLAY >> Listen to the Show

שנת 2018 הסתיימה, ושנת 2019 התחילה בקול תרועה גדולה.
ואני מתבוננת על כל זה מהצד, ולא מבינה. את החגיגות, את הזיקוקים (דבר נורא ואיום בעיני. רק על בעלי החיים אני מצליחה לחשוב כשקולות המלחמה בחוץ רועשים), את המשמעות שכולם מחפשים במספר הזה, שמתחלף.
מרגישה מנותקת מכל זה, ולעיתים תוהה אם זו אני, או שמא העולם. ומה זה בכלל משנה, בעצם.
הדבר היחיד שחשוב זה לזכור שהכל זמני, הכל חולף, הכל משתנה. גם המקומות הכי קשים שלנו, וגם אלו הכי טובים ומאושרים שלנו. הכל זורם כל הזמן, ואין דבר שנשאר על כנו, ככל שהיינו לעיתים רוצים להחיזק בתקופות של הטוב, ולהשאר בהן. למה אי אפשר להשאר פשוט בטוב? קטונתי, כמובן. רק מזכירה א זה לעצמי עכשיו, כדי לא לשכוח, ולא להאחז ברגע, וכדי לא להבהל.

שנה טובה שתהיה לנו.
שנהיה טובים לעצמנו, 
שנכבד את עצמנו,
שנכבד אחרים,
ושניקח אחריות.
(למען השם, שניקח אחריות!)

והמוזיקה. תודה.

The end
Standard

אחת ששומעת #341 | 29/11/18 | Moving

♫  PLAY >> Listen to the Show

 אוי, יעזור לי האל, כמה גמגמתי בתוכנית הפעם! למה? לא יודעת בדיוק לומר, אבל כן יודעת שחלק ניכר מהמוזיקה ריגש אותי הפעם במיוחד, ואולי בכלל אני נרגשת במיוחד?
כך או כך, שעתיים של מוזיקה מעולה.
וחורף.

The Playlist:

  1. Kate Bush – Moving (3:00) (The Kick Inside, 1978 / 2018 Remastered)
The end
Standard

אחת ששומעת #339 | 15/11/18 | Poetry

♫ ♫  PLAY >> Listen to the Show

שלכת מאוחרת היתה השנה. הטמפרטורות היו גבוהות מהרגיל, הקיץ ארוך, יבש וחם (מאד), ועלים רבים היו חומים מיובש כשכבר הגיעה הצהבהבות של הסתיו. אבל עדיין זו תקופה מרהיבה ביופיה, הסתיו. צילמתי המון, ובדיוק עכשיו (החל ממחר, ליתר דיוק) נראה לי שאפשר לקרוא לזה “חורף” באופן רשמי, כי הטמפרטורות אמורות לרדת מתחת לאפס. אז תמונת שלכת ראשונה לבלוג, ואחרונה אצלי בטלפון.

The end