Page 1
Standard

אחת ששומעת #373 | 25/7/19 | Tamer Animals

♫  PLAY >> Listen to the Show

לפעמים יש תקופות של עומס. לעיתים עומס נפשי, לעיתים עומס מוזיקלי, לעיתים שניהם יחד. ולעיתים נוצר מרווח בין תקופות, ואחרי תקופה עמוסה, בה אני כמעט לא מספיקה להאזין למוזיקה החדשה שנוחתת בתיבת הדואר שלי, פתאום יש דממה יחסית. וזה קורה בכל קיץ (לאמור: המתקפה המוזיקלית תתחדש שוב בספטמבר) (או לאמור: מוזיקאים, נצלו את חלון הזמן הזה, והוציאו סינגלים חדשים בקיץ!).

The end
Standard

אחת ששומעת #307 | 22/2/18 | Horizon

♫  PLAY >> Listen to the Show

כמעט שנתיים שלא ראיתי את הים.
טיילתי הרבה בטבע, ראיתי שפע של ירוק, ואגמים, ויערות, אבל התגעגעתי לים. נזקקתי לראות את הכחול האינסופי, את האופק. להרגיש כמה אני קטנה בעולם הגדול, להרגיש את המרחב, את המרחק, את הקרוב.
וכך הגעתי לסיציליה לשבוע. ושבוע שלם הייתי בין הרים לים, והלב שלי התמלא. גם בגעגוע, גם בזכרונות, שהם של הגוף, במקום הכי עמוק, כי סיציליה הזכירה לי את ישראל מהרבה בחינות.
ופשוטים הדברים, וחיים, ומותר בם לנגוע. ומותר לאהוב.

The end
Standard

אחת ששומעת #306 | 8/2/18 | The Way

♫  PLAY >> Listen to the Show

כבר הרבה זמן שאני רוצה לצרף צילום של מכונות הממתקים העתיקות האלה, שברלין מלאה בהן.
בהתחלה חשבתי שמצאתי מכונה עתיקה שנשכחה, אבל עם הזמן, כשמתרגלים למקום חדש, רואים דברים אחרת, שמים לב לדברים אחרים, והיום אני רואה לא מעט מכונות כאלו ברחבי העיר. כולן נראות עתיקות ולא ברות שימוש, כולן מלאות גרפיטי, ואין לדעת כמה זמן ה”פרסים” נמצאים בה (מיותר לציין שמעולם לא ראיתי ילד משתמש בהן). ועדיין, יש בהן משהו שגורם לי לחייך, בכל פעם שאני רואה אחת.

The end