Page 1
Standard

אחת ששומעת #310 | 22/3/18 | Dangerous Women

♫  PLAY >> Listen to the Show

​ת​וכנית ​מעניינת יצאה לי הפעם, צריכה להאזין לה בעצמי כדי להרגיש אותה מהצד השני, כי תוך כדי שידור היא הרגישה לי מוזרה. ערב רב ומעורב של מוזיקאים ומנגינות, שלעיתים הפתיעו גם אותי, אבל שיחד יוצרים איזשהו קו סיפורי. עבורי, לפחות.

The end
Standard

אחת ששומעת #309 | 15/3/18 | Climb Up the Wall

♫  PLAY >> Listen to the Show

הבטחתי לעצמי בתחילת השנה שאכתוב יותר, והנה, כבר רבע שנה עברה (ביעף, קיבינימט), ולא באמת עמדתי בהבטחה. הזמן טס לי בקצב מטורף, והכל משתנה כל הזמן, מתהדק, מתחזק, או מתרופף. ונראה לי שהבנתי שהדרך לתקשר את היום יום ואת מה שעובר עלי היא המוזיקה שאני זוכה להשמיע ברדיו, התוכנית שמאפשרת לי לרקום שיר לשיר, מנגינה למנגינה, ולייצר את הסיפור השבועי ובאמצעותו לשחרר או לספר את הרגש שלי.

The end
Standard

אחת ששומעת #200 | 8/10/15 | מאתיים

♫♫ PLAY >> Listen to the Show

200

יש משהו במספרים, בתאריכים וימי הולדת – ציוני הדרך שאנחנו מסמנים לעצמנו בתוך הזמן האינסופי של החיים. הנה, בדגלון הזה מלאו לי כך וכך שנים, בדגלון הזה התחלתי, בדגלון הזה כבר מלאו לי ארבע, ובדגלון הזה אני חוגגת מאתיים תוכניות. מאתיים תוכניות, ארבע מאות שעות של מוזיקה שערכתי והשמעתי, מתוך עשרות אלפי שירים ששמעתי בשנים האלה (ארבע וחצי שנים!).
ארבע וחצי שנים, מאתיים תוכניות, שכל אחת ואחת מהן מילאה אותי באושר גדול, ולא משנה באיזה מצב רוח נכנסתי לאולפן, תמיד יצאתי ממנו מחודשת, מלאה, שמחה, שלווה. כיניתי את התוכנית שלי “תרפיה במוזיקה” מכיוון שעבורי זה מה שמוזיקה תמיד עשתה – והשיר הנכון בזמן הנכון, במקרה, ברדיו, יכול היה לשנות לי את היום ולהציל אותי ממש. אני יודעת שכל תוכנית ותוכנית ששידרתי הצילה אותי באיזשהו אופן. מקווה שגם אתכם.

The end
Standard

אחת ששומעת #199 | 24/9/15 | מתגרדת

 לחצו כאן להאזנה לתוכנית

בזמן האחרון וורדפס מוסיף סמיילי קטן וכמעט בלתי נראה לכל פוסט שאני מעלה (הנה הוא, פה בצד ימין, רואים?). מעניין אותי למה – אם זו בדיחה אישית שלו, אם הוא מבסוט במיוחד מהפוסטים שלי, או אולי באג טורף שנכנס לי למערכת ומלגלג עלי?
בזמן האחרון יש לי הרבה מחשבות בראש, בהרבה כיוונים – חלקם מעשיים מאד, ומשני חיים עד מאד, וחלקם מהמקום הזה בראש שאוהב להציב מכשולים בדרך, ולהזכיר את הפחדים.
אז אתעלם גם מהסמיילי הקטן והחמקמק, וגם מהקולות המלחיצים. אקשיב רק למוזיקה ולקולות הטובים.

The end