Page 1
Standard

אחת ששומעת #373 | 25/7/19 | Tamer Animals

♫  PLAY >> Listen to the Show

לפעמים יש תקופות של עומס. לעיתים עומס נפשי, לעיתים עומס מוזיקלי, לעיתים שניהם יחד. ולעיתים נוצר מרווח בין תקופות, ואחרי תקופה עמוסה, בה אני כמעט לא מספיקה להאזין למוזיקה החדשה שנוחתת בתיבת הדואר שלי, פתאום יש דממה יחסית. וזה קורה בכל קיץ (לאמור: המתקפה המוזיקלית תתחדש שוב בספטמבר) (או לאמור: מוזיקאים, נצלו את חלון הזמן הזה, והוציאו סינגלים חדשים בקיץ!).

The end
Standard

אחת ששומעת #364 | 23/5/19 | Nothing Is Real

♫  PLAY >> Listen to the Show

ימים שכאלו, בין לבין.
בין חום לקור, בין אור וצל, בין פה לשם, בין חדש לישן, בין ריק למלא.

 

ובתוכנית היום – המון מוזיקה חדשה!
בתקופה האחרונה אני טובעת ממש בסינגלים טריים ובאלבומים עמוסי מוזיקה מעולה, שלא מפסיקים לזרום לתיבת הדואר שלי, ואני מרגישה לעיתים במרוץ נגד הזמן בניסיון להאזין להכל. כך ששמתי לב שלאחרונה, מרוב מוזיקה חדשה מעולה, הזנחתי מעט את העבר. בתוכנית היום הפעם הקפדתי לשזור פנינים ותיקות בין כל היהלומים החדשים.

The end
The end
Standard

אחת ששומעת #360 | 11/4/19 | 360°

♫  PLAY >> Listen to the Show

מה אתם רואים בתמונה? מה העננים ומה השמיים? ואיפה השמש?

(מוקדש בתודה לנליני, שהראתה לי שאפשר לראות את זה גם הפוך)

The Playlist:

  1. Kokoroko – Abusey Junction (7:04) (Kokoroko EP, 2019)
  2. Delgres – Chak jou bon die fe (3:44) (Mo Jodi, 2019)
The end
Standard

אחת ששומעת #357 | 21/3/19 | Because The End Is Really The Beginning

♫  PLAY >> Listen to the Show

הפריחה המשגעת הזו מתרחשת אצלי בבית. השכנה שלי גזמה את עץ האפרסק שבגינה שלה, ונתנה לי כמה ענפים שעמדו לפרוח. והו, כמה שזה יפה וכמה שזה מרגש לראות את זה קורה אצלי בבית, השינוי היומיומי של הענפים האלה, שמצמיחים חיים בתוך ואזה, רחוק מהעץ עליו נולדו.
וזה סימבולי אולי, פתאום אני חושבת. העולם, הגירה, פליטות, חיים חדשים בארץ חדשה. אולי.
יצאה לי תוכנית “רגועה” מהרגיל הפעם. רק תוך כדי הקלטה שמתי לב לזה. וזה מעניין, כי הפלייליסט תמיד משקף את מצב נפשי ורוחי בתקופה, מהדהד אותם, ובאמת יש פער עכשיו – בין הטוב והברכה שאני חשה בחיי האישיים, לבין הטירוף שאני חשה בעולם (ובישראל, אלוהים ישמור, והזוועות שלקראת בחירות, לעומת האומץ של אמנים ספורים, שפתאום מעזים. יאוש אל מול תקווה. שחיתות אל מול הבנה ותעוזה של בודדים). הפער בין תחושת המזל הגדול והנפלא בו זכיתי כשהחלטתי לתת לעצמי הזדמנות נוספת ולעבור לברלין, האהבה הנפלאה שזכיתי בה, המשפחה בה זכיתי, לעומת הקשיים שעדיין עלי להתמודד איתם מבחינה מקצועית ותעסוקתית, הפחדים שעלי להתגבר עליהם בארץ זרה ובשפה חדשה.

אז בוחרת לומר “תודה” בקול גדול ורם, ולתת לפלא של חיי למלא אותי באמונה ובתעוזה.
ומוזיקה.

The end