Page 1
Standard

אחת ששומעת #362 | 2/5/19 | De Cara a la Pared

♫  PLAY >> Listen to the (Sad sad) Show

צילום: לירז אקסלרד, שמצלמת את ברלין (ובכלל) יפה כל כך.

 

תוכנית שבועית שנופלת על יום השואה היא הזדמנות להכנס עמוק לארון המוזיקלי שלי, ולשלוף משם אוצרות מיוחדים במינם, לרקום אותם אחד לשני לכדי שעתיים שכאלו, שיכולות לעזור לבכות, אם צריך, או פשוט להכנס עמוק פנימה ולהשאר שם לבד, בשקט.
ולסיום – אנא האזינו לשיר של אליס קולטריין שמחכה בסוף רשימת השידור. הוא הסיום הראוי לשעתיים שכאלו.

The end
Standard

אחת ששומעת #311 | 29/3/18 | פסח/א/ביב

♫  PLAY >> Listen to the Show

 

הפאזל השבועי הזה, של בניית הפלייליסט, חיבור שיר לשיר, האזנה חוזרת לחיבור ביניהם, האם זה מעבר חלק ומתאים, או האם משהו חורק לי שם? אולי שיר אחר? זה, או זה? כן! הצלחתי!
בין אלבומים חדשים, שמצטברים בכמויות אדירות בכל שבוע, לבין מוכרים ואהובים, ותגליות מחודשות של הישן, והאזנה לכל מה שחדש. להתאהב בקטע מסויים, או באלבום, ולשלב אותו בפאזל השבועי שלי (או לחילופין: להתאכזב מאלבום חדש של אמן אהוב, ולשלב כפיצוי או כתזכורת שיר אהוב מאלבום קודם). או השיר שלא מצליח להשתלב, לא משנה כמה אני מנסה.

The end
Standard

אחת ששומעת #291 | 26/10/17 | Geburtstag

♫  PLAY >> Listen to the Show

מישהי, שהאזינה לתוכנית שלי לראשונה, אמרה לי שהמוזיקה היתה יפה ועצובה.
עצובה? הופתעתי, כי נהניתי כל כך להקליט את התוכנית, וסיימתי אותה בתחושבת התרוממות רוח.
אבל כן, הבנתי. כמעט תמיד התוכניות שלי מתחילות בשקט, עם שירים שיכולים בקלות לפרוט על מיתרי העצב (תלוי במקצב הפנימי של המאזינים, אולי). ואז, תוך כדי תנועה וצלילים, המוזיקה בתוכנית משתנה, מטפסת, זורמת. וכך כל תוכנית היא סיפור קטן. בדרך כלל של השבוע שעבר עלי, אבל הרבה פעמים של החיים באופן כללי, אני חושבת. הגלים התמידיים של התנועה הבסיסית, עליות וירידות. חיים.

The end