Page 1
Standard

אחת ששומעת #304 | 25/1/18 | Thoughts

♫  PLAY >> Listen to the Show

לקחתי את הזמן בתוכנית הפעם. או אולי זו בעצם המוזיקה שלקחה את הזמן שלה? כי רק באמצע השעה השנייה המקצב עולה ממש, מה שבדרך כלל קורה קודם לכן.
אולי זה החורף, שמנסה אבל לא מצליח ממש, ולא באמת קר, והשלג שכן הצליח לרגע לרדת, נמס מיד כשהגיע לקרקע. ובישראל, כך אמרו לי, חורף של עשרים מעלות… אולי זה סתם מצב הרוח השבועי שלי (או שלה, של המוזיקה).

The end
Standard

אחת ששומעת #302 | 11/1/18 | Come Meh Way

♫  PLAY >> Listen to the Show

אֹז איך אומרים? אלפיים ושְמוֹנָה-עָשָֹר או אלפיים ושְמוֹנֶה-עֶשְֹרֵה? שתי תוכניות לתוך השנה החדשה, הבאה עלינו לטובה (אמן, הלוואי, טפו טפו טפו), ואני לא מצליחה להחליט מה הדרך הנכונה, עברית שפה יפה.
בקיצור – בהבטחתי בשידור ולכן גם קיימתי: שאלתי את איילת, מלכת השפה העברית, שאמרה שְמוֹנֶה-עֶשְֹרֵה. “תמיד בנקבה” היא הוסיפה.
אז נו, יש לי שנה שלמה להתאמן ולנסות שלא לטעות, ואולי אף להפנים.
את זה, ועוד כמה דברים…

The end
Standard

אחת ששומעת #299 | 22/12/17 | Healing

♫  PLAY >> Listen to the Show

אז אמנם אני לא מהטיפוסים המופלאים הללו, שעומלים ומכינים סיכומי סוף שנה מוזיקליים שמעשירים את הנפש ואת הידע, אבל ארצה או לא, סוף השנה כן גורמת לי לחשבון נפש מוזיקלי קל, כך שהתוכנית השבוע בהחלט מייצגת חלק מהאלבומים שאהבתי במיוחד השנה (אלבומי השנה שלי!). 2017 היתה שנה של שפע מוזיקלי נפלא – כמו שאמרתי בתוכנית: ככל שהמצב הפוליטי מתדרדר, כך המוזיקה משתבחת. ואני בהחלט הרגשתי את זה השנה.
מבטיחה לעצמי בקול רם, מעל דפי הבלוג, לשאוף וכן להכין לפחות רשימה של האלבומים האהובים עלי השנה, ולו בשביל עצמי (טוב, נו, אולי מי מכם גם ישמח).
ועד אז, מוזיקה!

The end
Standard

אחת ששומעת #298 | 15/12/17 | Pieces

 PLAY >> Listen to the Show

יָאקוּל, יָאקוּלי, קוּלי, קוּלוּ, בּוּלוּ, בּולִי, בּוּלוֹן, יאקוּלוֹן, בּוּלוֹנַאז’, יָאקוּלַאז’, בּוּבּוּ, אהובי.

אתמול נפרדתי מיאקולי שלי, אהוב ליבי החתולי, שליווה אותי בשש עשרה וחצי השנים האחרונות.
הוא הגיע אלי זמן קצר אחרי שאימי הלכה לעולמה, ובשנים האלה, כשכל עולמי התהפך עלי שוב ושוב, הוא תמיד היה שם – חכם, עדין, רגיש, אוהב ואהוב. מהרבה בחינות, הדבר היציב ביותר בחיי בשנים לא פשוטות.
חתול מיוחד במינו (ומי שהכיר אותו, בעיקר בצעירותו, יודע שאני לא מגזימה), שהיה קופץ על הידית לפתוח דלת סגורה, שאהב לרדוף אחרי צללים, למצוץ לעצמו את קצה הזנב (פרוייד היה מת עליו) ואחר כך עבר למצוץ את החולצות שלי, אהב לשבת עלי, ובכלל – אהב להיות על הידיים. החתול היחיד שהכרתי שהתענג על ליטופים בבטן, שהיה מניח את כפו על פני ומלקק אותם בנשיקה. מתקשר בצורה פנומנלית, ותמיד תמיד עונה לי כשאני קוראת לו, תמיד מדבר איתי בחזרה.
כמה עברת איתי, יאקול. דירות, ערים, מצבים, בני-זוג וחברים. כמה עברנו יחד, כמה העברתי אותך, בעצם.
מדהים עד כמה הקשר בין בעל חיים לבן-אדם יכול להיות משמעותי וממלא, כמה אהבה יכולה להיות שם. ויאקול היה חתול של אהבה. פשוט כך.

נפרדת ממך, חתול שלי, תינוקשיש שלי. שמחה שהגעת לשיבה טובה (גם אם לא מושלמת). מודה על כל השנים שלנו יחד.

The end
The end
Standard

אחת ששומעת #296 | 30/11/17 | Bodylife

♫  PLAY >> Listen to the Show

לא הייתי מצפה מהכניסה הרשמית של החורף להיות תקופה של שינויים או של החלטות. או של החלטות ושל שינויים. זה זמן של התכנסות, לא? חשבתי שבאביב מתחילים להניע דברים. אבל הי, כנראה שמכיון שהכל משתנה כל הזמן בכל מקרה, מדי פעם השינויים האלה צריכים גם לנבוע מאיתנו. בקיצור, תקופה של שינויים. והחלטות. התבחבשתי עם עצמי רבות בחודשיים האחרונים, בניסיון לגשר בין הפנטזיות לבין המציאות, ובעיקר כדי להבין בסופו של דבר שההחלטות שאני מקבלת צריכות להיות של הכאן והעכשיו, ולא של עתיד שאינו נודע.

The end
Standard

אחת ששומעת #295 | 23/11/17 | Gray and Green

♫  PLAY >> Listen to the Show

בשבוע שעבר עברתי קצת על הבלוג שלי, וראיתי שפעם הייתי כותבת טקסט עם כל תוכנית שהעליתי און-ליין. לעיתים קצר, לעיתים ארוך, אבל טקסטים אמיתיים, על דברים שחשבתי או שהרגשתי. ואני יודעת שמאז שאני פה בברלין, הטקסט שלי התמעט והלך, ובעצם רוב הזמן הוא איננו כלל, רק המוזיקה והתמונה השבועית.

The end
Standard

אחת ששומעת #294 | 16/11/17 | הכל זהב

♫  PLAY >> Listen to the Show

פעם, כשהייתי בתיכון, בערך באמצע נובמבר, החלטנו שדי. חייבים להביא את החורף, זה לא ייתכן.
לבשנו – כרמית, אסנת ואני – את הסוודרים הכי גדולים וחמים שלנו, ויצאנו לרחוב, לטיול ארוך בכל השכונה – להביא את החורף.
השבוע דיברתי עם חברה בארץ, שאמרה לי שכן, סתיו בארץ, ו-27 מעלות…

The end