Page 1
Standard

אחת ששומעת #226 | 21/4/2016 | פרידה מתל אביב

♫♫ PLAY >> Listen to the Show

bye bye

ברוב רובה של התוכנית ישבתי עם דמעות בעיניים, ולפרקים ממש נאלצתי להאבק בעצמי שלא לפרוץ בבכי ופשוט לייבב. כל כך התרגשתי מעצם זה שזה השידור האחרון מהאולפן פה, מההבנה שזהו, עוד שבוע אני עולה על מטוס, ושהפעם הבאה שאשדר את אחת ששומעת זה יהיה מהאלופן הביתי שלי בברלין. וכל כך התרגשתי מכל התגובות החמות והמחבקות שקיבלתי תוך כדי שידור (יחי פייסבוק!). ממש הוצפתי.

The end
Standard

1000 Ways | אחת ששומעת #222 | 24/3/2016

♫♫ PLAY >> Listen to the Show

אחרי הפוסט האחרון אין לי הרבה מה לכתוב, כרגע לפחות.
שמחה שהוצאתי את שבליבי והסברתי את עצמי, וגם שמחה לחלוק ולשתף ולא להיות לבד בצעד הזה.
התרגשתי עד דמעות ממש מעשרות התגובות החמות כל כך, מהאהבה, הפרגון והתמיכה. לא מובן מאליו בכלל.
ואפילו קצת התגברתי על החרדות של השבוע האחרון, ונתתי לחיזוקים שקיבלתי למלא אותי שוב בבטחון והתרגשות.
והעיקר – אחת ששומעת תמשיך גם משם, ואני כבר מתכננת פודקאסט שבו אוכל להזמין אנשים לאולפן ולשוחח איתם. אז בטוח יהיה מעניין. (מתרגשת!)

The end
Standard

אחת ששומעת #221 | 17/3/2016 | משכימת קום

♫♫ PLAY >> Listen to the Show

cloud cats

היה לי יום שידורים מיוחד מאד השבוע, כי אחרי השעתיים שלי, יוסי בבליקי הזמין אותי להתארח אצלו ולארח אותו במחסן, שמשודר בכל יום חמישי אחרי התוכנית שלי. (אפשר להאזין לתוכנית שלנו יחד ממש כאן).
ארבע שעות באולפן הרדיו יכולות להיות מתישות מאד, אבל בתום השידור שלי יוסי הכין לי תה קמומיל והביא לי שתי עוגיות, והשעתיים איתו היו כל כך זורמות ומעניינות, שהן חלפו ביעף, ורק עשו לי חשק לעוד. כך שאם התחלתי עייפה, הרי שיצאתי עירנית וטובת לב עד מאד.

The end
Standard

אחת ששומעת #219 | 3/3/16 | ברווזים ברכבת

♫♫ PLAY >> Listen to the Show

לפני כמה שבועות, אחרי תוכנית הרדיו השבועית שלי, לקחתי זוג אופני תל-אופן ורכבתי לצומת ארלוזורוב, כדי לתפוס אוטובוס הביתה. שם, בצומת, פגשתי במפתיע חברה שלא ראיתי הרבה זמן, וכשעמדנו ודיברנו ראיתי לפתע ממש מאחוריה משק כנפיים גדול מהרגיל, וזוג ברווזים יפהפיים נחתו באמצע מחנה האוהלים הגדול שבצומת, והתחילו לאכול שאריות שמצאו בחול.
זו היתה סצינה כל כך מוזרה, לא צפויה ולא קשורה לכלום, הברווזים היפהפיים האלה, שנחתו בצומת המג’וייפת, הרועשת והאומללה הזו.

The end
Standard

1000 Ways | אחת ששומעת #217 | 18/2/16

♫♫ PLAY >> Listen to the Show

תוכנית שמתחילה בבלוז (אבל לא עצוב), עוברת לגרוב, פ’אנק ונשמה, עם ביטים שמגיעים מכל מיני פינות בעולם ואז הופכים אלקטרונים, שלוקחים לג’אז שבועט ומְפְּסַנתֵר, ולנשים שעושות דברים אחרים, ועוד קצת קצב שלא מאפשר לשבת במקום. ולסיום – שקט. פתאומי כמעט, אבל שקט.

The end
Standard

♫ אחת ששומעת #183 | 4/6/15 | זיכרונות

  לחצו כאן להאזנה לתוכנית

20150111_153225

בדיוק בתקופה שבה התחלתי להרגיש שהזיכרונות שלי חומקים ממני, שעברתי כל כך הרבה מקומות, מקצועות ואנשים, שאיבדתי הרבה אנשים קרובים ונפרדתי מחברים טובים, ושאין לי עם מי להעלות זיכרונות, ולכן אין לי גם אופן לשמר אותם, אז הם נעלמים לאיטם. בדיוק אז הגיע פייסבוק עם העלאת הזיכרונות היומית שלו.

The end
Standard

♫ אחת ששומעת #180 | 14/5/15 | דמוּת

♫♫ PLAY >> Listen to the Show

20140922_112500

מדפדפת בבלוג שלי אחורה בזמן, שולה זכרונות, נזכרת בתחושות, רגשות, רצונות, אנשים, מקומות. מופתעת כמעט ממה שאני מוצאת שם, פוגשת את עצמי מחדש, באיזשהו אופן.
מתי בעצם הפסקתי לכתוב? פעם הטקסט השבועי שלי היה עמוק ואמיתי. פעם הייתי מעלה פוסטים שלא קשורים לתוכנית הרדיו. מרגישה שפעם פשוט הייתי יותר, באיזשהו אופן. מתגעגעת לאני ההיא, שמצאה מילים וידעה לספר סיפורים. מתגעגעת למילים שכתבתי ושניקזו את המחשבות ואת התחושות שלי החוצה, זה מרגיש לי בריא.
מבטיחה לעצמי לנסות ולחזור לזה שוב.

The end
Standard

♫ We’ll meet again | אחת ששומעת #148 | 7/8/14 ♫

headphones  לחצו כאן להאזנה לתוכנית  

Red

התוכניות שלי עדיין בשקט, כי אין סיבה למסיבה מבחינתי. והפעם בחרתי בקפידה לא רק את השירים, אלא גם את השמות שלהם, שסיפרו לי את הסיפור של מה שקורה ושל מה שאני מרגישה בתוך זה: Before the war, we’ll meet again, waste it away, singing from the grave, winning the battle losing the war, no good man, pitiful blues, shake the disease, Warlord, Thunder & Lightning, Bad Bad Things, Activista,  A Stranger Here, If You Arrest Me, war no more, Iron Sky, Tomorrow Never Knows, What Are Their Names

The end