Page 1
Standard

♫ אחת ששומעת #57 | 15/7/12 | היום שאחרי ♫


להאזנה ולרשימות שידור להאזנה לתוכנית בקובץ MP3
(להורדה: קליק ימין + ‘שמירה בשם’) 

אכול ושתה כי מחר נמות

התחלתי את התוכנית קצת מעורערת, ביום ראשון. זה היה אחרי ההפגנות של שנה למחאה, ואחרי שמשה סילמן הצית את עצמו כאקט של ייאוש ומחאה. ואני הרגשתי כבדה, ומיוזעת, ועצובה.
הפעם הרגשתי במיוחד את ההצדקה לשם השני של התוכנית – ‘תרפיה במוזיקה’ – כי באמת יצאתי ממנה בתחושה אחרת (למרות שלמען האמת השעתיים האלו באולפן הרדיו תמיד עושות לי טוב). מקווה שגם לכם השעתיים האלה ישנו קצת את מצב הצבירה, מצב התודעה. בחום הכבד הזה שרובץ עלינו, שמקשה על התזוזה, על המחשבה, וגם על התקווה לפעמים.

The end
Standard

♫ אחת ששומעת #27 | 11/12 | סוכריות קופצות בלב ♫

בזמן האחרון, בכל פעם ששואלים אותי מה שלומי, אני עונה: “המצב גרוע, אבל שלומי מצויין”. סוג של פולניות.
ואחד הדברים שעושים לי את הטוב הזה זה הרדיו. לא יודעת אם אני יכולה לתאר כמה טוב לי ברדיו.

The end
Standard

♫ אחת ששומעת #24 | 20/11 | In the beginning, it is always dark ♫

חודש של ימי הולדת וימי זכרון.
מתגעגעת כל הזמן לסבתא פנינה שלי, שנפטרה השנה. חושבת הרבה על אמא, שהשבוע היה יום השנה האחד עשר למותה, ויש לי כל כך הרבה שאלות לשאול את אבא, שלא איתנו כבר כמעט שש שנים.
געגועים.
גם לעולם שפוי יותר, לימים טובים יותר. אולי כמיהה זו המילה, לא געגוע. (כי מפחיד מה שקורה פה, מפחיד אותי מאד).

The end