2016
February
Standard

אחת ששומעת #357 | 21/3/19 | Because The End Is Really The Beginning

♫  PLAY >> Listen to the Show

הפריחה המשגעת הזו מתרחשת אצלי בבית. השכנה שלי גזמה את עץ האפרסק שבגינה שלה, ונתנה לי כמה ענפים שעמדו לפרוח. והו, כמה שזה יפה וכמה שזה מרגש לראות את זה קורה אצלי בבית, השינוי היומיומי של הענפים האלה, שמצמיחים חיים בתוך ואזה, רחוק מהעץ עליו נולדו.
וזה סימבולי אולי, פתאום אני חושבת. העולם, הגירה, פליטות, חיים חדשים בארץ חדשה. אולי.
יצאה לי תוכנית “רגועה” מהרגיל הפעם. רק תוך כדי הקלטה שמתי לב לזה. וזה מעניין, כי הפלייליסט תמיד משקף את מצב נפשי ורוחי בתקופה, מהדהד אותם, ובאמת יש פער עכשיו – בין הטוב והברכה שאני חשה בחיי האישיים, לבין הטירוף שאני חשה בעולם (ובישראל, אלוהים ישמור, והזוועות שלקראת בחירות, לעומת האומץ של אמנים ספורים, שפתאום מעזים. יאוש אל מול תקווה. שחיתות אל מול הבנה ותעוזה של בודדים). הפער בין תחושת המזל הגדול והנפלא בו זכיתי כשהחלטתי לתת לעצמי הזדמנות נוספת ולעבור לברלין, האהבה הנפלאה שזכיתי בה, המשפחה בה זכיתי, לעומת הקשיים שעדיין עלי להתמודד איתם מבחינה מקצועית ותעסוקתית, הפחדים שעלי להתגבר עליהם בארץ זרה ובשפה חדשה.

אז בוחרת לומר “תודה” בקול גדול ורם, ולתת לפלא של חיי למלא אותי באמונה ובתעוזה.
ומוזיקה.

more