So, it has been brought to my attention that now that I am here, in Berlin, and I have new listeners which (surprisingly enough) do not speak hebrew, maybe I should start writing in English as well.
So I shall.
רשימת השידור:
מפתיע איזו תוכנית עליזה יצאה לי, בהתחשב בעובדה שאת רוב הזמן מהתוכנית של השבוע הקודמת ביליתי עם דמעות בעיניים. כמה שנאה, כמה אלימות, ועוד שנאה. אני מתייאשת והולכת. רואה את הקיצוניות האלימה ופורעת החוק מתחזקת והולכת, רואה את ההמון הדומם ממשיך לשתוק.
אז איך יצאה לי תוכנית עליזה כזאת? יצאה ישר מהלב, כנראה.
כל כך הרבה דברים, מכל כך הרבה כיוונים. הזמן טס לי (שזה טוב, אבל גם היי, רגע!). הרבה שינויים בו זמנית, עוד יותר שינויים בדרך. ואני מנסה לשמור על היציבה והחיבור לקרקע, ולתת לגוף לעוף גבוה, וגם לנפש – לא להבהל מהשינוי, מהחדש, מהמפחיד, אלא לפתוח לאפשרויות, והרפתקאות, ולחיים (עצמם).
רשימת השידור:
לחצו כאן להאזנה לתוכנית יש לי צפצוף באוזן, שמתגבר בכל פעם שאני קוראת חדשות.
יש לי גוש בגרון, שאני מרגישה כשאני חושבת על העתיד של המדינה שלי.
ויש לי מוזיקה, תודה לאל.
רשימת השידור:
לחצו כאן להאזנה לתוכנית מוזיקה היא מה שעוזר לי לאזן ולהתאזן. בימים של שמחה וחופש אני נוטה יותר לכלי נשיפה, לפ’אנק ולגרוב; בימים בהם אני מרגישה את כובד העולם אני חוזרת לפשטות של הגיטרה; ובימים של זעם ו/או עוצמה אני באלקטרוניקה.
המוזיקה היא כמו השמן שנזל על הכביש – היא זו שמראה לי את היופי גם בתוך הקושי.
רשימת השידור:
לחצו כאן להאזנה לתוכנית 
מתחילה עם תופים. מקצבים שמחפשים את הכוונון העדין של המקצב הפנימי לזה החיצוני, של העולם שסובב אותנו, של ההשתנות הפנימית שלנו. תופי מלחמה, תופים של מחולות, חזקים ובועטים, מנענעים, וכאלה שכמעט מלטפים. מקצב רודף מקצב שמשתנה כל הזמן. כמו החיים.
רשימת השידור: