Page 1
Standard

אחת ששומעת #356 | 14/3/19 | פתחי לי את הדלת

 PLAY >> Listen to the Show

יא אללה, כמה שהסלט הזה היה טעים.

The Playlist:

  1. אחרית הימים – פתחי לי את הדלת
    (אפוקליפסה, 1972)
  2. Labelle – Playing at the end of the Universe (4:39) (Orchestre Univers, 2019)
  3. Helado Negro – Please Won’t Please (3:03) (This Is How You Smile, 2019)
The end
Standard

אחת ששומעת #311 | 29/3/18 | פסח/א/ביב

 PLAY >> Listen to the Show

 

הפאזל השבועי הזה, של בניית הפלייליסט, חיבור שיר לשיר, האזנה חוזרת לחיבור ביניהם, האם זה מעבר חלק ומתאים, או האם משהו חורק לי שם? אולי שיר אחר? זה, או זה? כן! הצלחתי!
בין אלבומים חדשים, שמצטברים בכמויות אדירות בכל שבוע, לבין מוכרים ואהובים, ותגליות מחודשות של הישן, והאזנה לכל מה שחדש. להתאהב בקטע מסויים, או באלבום, ולשלב אותו בפאזל השבועי שלי (או לחילופין: להתאכזב מאלבום חדש של אמן אהוב, ולשלב כפיצוי או כתזכורת שיר אהוב מאלבום קודם). או השיר שלא מצליח להשתלב, לא משנה כמה אני מנסה.

The end
Standard

אחת ששומעת #309 | 15/3/18 | Climb Up the Wall

 PLAY >> Listen to the Show

הבטחתי לעצמי בתחילת השנה שאכתוב יותר, והנה, כבר רבע שנה עברה (ביעף, קיבינימט), ולא באמת עמדתי בהבטחה. הזמן טס לי בקצב מטורף, והכל משתנה כל הזמן, מתהדק, מתחזק, או מתרופף. ונראה לי שהבנתי שהדרך לתקשר את היום יום ואת מה שעובר עלי היא המוזיקה שאני זוכה להשמיע ברדיו, התוכנית שמאפשרת לי לרקום שיר לשיר, מנגינה למנגינה, ולייצר את הסיפור השבועי ובאמצעותו לשחרר או לספר את הרגש שלי.

The end
Standard

אחת ששומעת #308 | 8/3/18 | Tales of Endurance

 PLAY >> Listen to the Show

אני אוהבת איך שתוכנית מתחברת לה. איך שיר נפגש בשיר, ואיך המפגש ביניהם מייצר משהו חדש, בדיוק מתוך המקום בו ז’אנרים, שפות, זמנים ומקבצים אינם משמעותיים, אלא רק הזרימה.

התגעגעתי, אחרי חודש שבו שידרתי רק אחת לשבועיים, פעם בגלל מחלה ופעם בגלל יום שידורים מיוחד לפורים. והיה לי כייף במיוחד בתוכנית השבוע. מקווה שגם לכם.

The end
Standard

אחת ששומעת #307 | 22/2/18 | Horizon

 PLAY >> Listen to the Show

כמעט שנתיים שלא ראיתי את הים.
טיילתי הרבה בטבע, ראיתי שפע של ירוק, ואגמים, ויערות, אבל התגעגעתי לים. נזקקתי לראות את הכחול האינסופי, את האופק. להרגיש כמה אני קטנה בעולם הגדול, להרגיש את המרחב, את המרחק, את הקרוב.
וכך הגעתי לסיציליה לשבוע. ושבוע שלם הייתי בין הרים לים, והלב שלי התמלא. גם בגעגוע, גם בזכרונות, שהם של הגוף, במקום הכי עמוק, כי סיציליה הזכירה לי את ישראל מהרבה בחינות.
ופשוטים הדברים, וחיים, ומותר בם לנגוע. ומותר לאהוב.

The end
Standard

אחת ששומעת #306 | 8/2/18 | The Way

 PLAY >> Listen to the Show

כבר הרבה זמן שאני רוצה לצרף צילום של מכונות הממתקים העתיקות האלה, שברלין מלאה בהן.
בהתחלה חשבתי שמצאתי מכונה עתיקה שנשכחה, אבל עם הזמן, כשמתרגלים למקום חדש, רואים דברים אחרת, שמים לב לדברים אחרים, והיום אני רואה לא מעט מכונות כאלו ברחבי העיר. כולן נראות עתיקות ולא ברות שימוש, כולן מלאות גרפיטי, ואין לדעת כמה זמן ה”פרסים” נמצאים בה (מיותר לציין שמעולם לא ראיתי ילד משתמש בהן). ועדיין, יש בהן משהו שגורם לי לחייך, בכל פעם שאני רואה אחת.

The end
Standard

אחת ששומעת #300 | 28/12/17 | 2017

 PLAY >> Listen to the Show

תוכנית אחרונה לשנת 2017. שנה איומה מהרבה בחינות, במבט עולמי, פוליטי. אבל בתוך הבועה הקטנה שלי זו היתה שנה נפלאה וחשובה. וגם מבחינה מוזיקלית זו היתה שנה מופלאה ממש, ואני עדיין מגלה שפע מוזיקה מצויינת שיצאה השנה, ורק הודות לסיכומי סוף השנה שמתפרסמים בכל מקום, אני נחשפת אליה רק עכשיו. אבל הי, עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.

The end